|
|
עמוד:
" דמדומי בוקר " - הסיפור האמיתי על היציאה מלבנון עמוס גלבוע . הוצאת המל " ם , תשע " ה 192 , 2015 עמ ' . יופיע בקרוב בימים הקרובים יראה אור ספר חדש בהוצאת המל " ם . שמו בישראל יהיה " דמדומי בוקר " - הסיפור האמיתי על היציאה מלבנון . הספר עוסק במה שהתרחש - והרבה התרחש - מאחורי הקלעים בעניין קבלת ההחלטות בדרג הצבאי - מדיני ביחס ליציאה מלבנון , וזאת בפרק הזמן המצומצם של פברואר - מאי . 2000 ספר זה הוא הראשון בסדרת המחקרים של המכון למודיעין ולמדיניות של המל " ם . הספר , המתבסס על מסמכים ראשוניים מגוונים ושיחות עם כל השחקנים המרכזיים , בנוי כסיפור , בנוסח דרמת מתח . דרמה זו עוסקת במאבקי הכוחות , בשורשי העימות בין אהוד ברק לדרג הצבאי ( בכללו גבי אשכנזי ) , ובשיא : איך באמת נפלה ההפתעה נוסח היצ ' קוק - ההחלטה לצאת מלבנון בלילה שבין 23 ל - 24 במאי . 2000 בסוף " הסיפור " , כשהמתח מתפוגג , מובאים כמה דברי סיכום כבדי ראש על התובנות השונות העולות ממנו . אחת מהן עוסקת במודיעין והרי היא לפניכם . כמו במלחמת לבנון הראשונה התובנה הבולטת ביותר היא העובדה שראש הממשלה קיבל את החלטותיו העקרוניות בלי להיוועץ באגף המודיעין . אמ " ן , וכמוהו צה " ל , נעדר לחלוטין מ " קבוצת התכנון " של ראש הממשלה לקראת קבלת החלטת הממשלה היחידה ( 5 במרס 2000 ) על יציאה מלבנון . אירוניה היסטורית היא שגם ההחלטות על הכניסה ללבנון ב - 1982 התקבלו על ידי הדרג המדיני , אריאל שרון ומנחם בגין , בלי להתחשב כלל בהערכות אמ " ן . נייר ההערכה הראשון של אמ " ן על יציאה מלבנון ללא הסכם יוצר רק לאחר שהתקבלה ההחלטה של ברק בעניין . כמו צה " ל , גם הוא מפגר תמיד בצעד אחד אחר ההחלטות של ברק . אמ " ן נשאר כל הזמן עיוור לגבי כוונותיו האמיתיות של ראש הממשלה , המגעים המדיניים שהוא ניהל והמודיעין הנחוץ לו . ובנקודה אחרונה זו רבצה בעיה לפתח אמ " ן . ברק לא נזקק למודיעין בכל הנוגע לסיכונים הביטחוניים . הוא הבין אותם היטב ולא היה לו צורך דוחק לשמוע אותם מאמ " ן , מה שכנראה שונה אצל ראשי ממשלה ושרי ביטחון שלא היו רמטכ " לים . ליבת התוכנית של ברק הייתה סנכרון בין שני מסלולים : הנעת התהליך המדיני סביב החלטה 425 וההחזקה באזור הביטחון עד השלמת המסלול המדיני . לכן המודיעין הרלוונטי העיקרי שהוא נזקק לו היה מצבו של צד " ל וכושר העמידה שלו . בנוסף הזדקק ל " סודות " בנוגע לעמדות של הגורמים הבינלאומיים בהקשר להחלטה , 425 ובכלל זה סוגיית הגבול . בשני הנושאים הללו תרומת אמ " ן הייתה שולית ביותר ולא בכדי : אמ " ן לא טיפל בצד " ל , ודיווחיו בתחום המדיני הגיעו במרבית המקרים לאחר שהמידע הגיע לברק מצינורותיו שלו . הטיפול הרלוונטי בנושאים הללו נפל בחלקה של לשכת מתאם הפעולה בלבנון בראשות אורי לוברני . כל אנשיה היו יוצאי קהילת המודיעין והם קיימו מערכת קשרים ענפה עם כל גורמי צד " ל ועם גורמים בינלאומיים שונים , בכללם שגרירות ארה " ב והצלב האדום . שאלת הרלוונטיות של המודיעין נקודה נוספת באשר לרלוונטיות של המודיעין . לדעתי , כשהבעיה המרכזית שבפניה ניצב הדרג המדיני היא האויב והאיום הטמון בו , יש למודיעין תפקיד מרכזי . ביציאה מלבנון , כמו הכניסה אליה , האויב ואיומיו ( חזבאללה ) אינם הבעיה המרכזית של הקברניט המדיני . הבעיה טמונה בתחומים הפוליטי , המדיני והבינלאומי , שבהם תפקיד המודיעין אינו מרכזי . אולם גם אם ברק יכול היה לדלג על הערכות אמ " ן , הוא היה תלוי בו בשני נושאים הכרוכים בקבלת החלטות : מטרות לתקיפה והתרעות קונקרטיות מפיגועים . בתחומים אלה הדרג המדיני הוא עיוור ללא המודיעין . האם התופעה הזאת , שבה ראש ממשלה אינו נזקק להערכות מודיעין בבואו לקבל החלטות מהותיות אופיינית רק לברק , שהיה בעברו גם ראש אמ "ן וגם רמטכ " ל , או לראשי ממשלה רבים בישראל לפניו ואחריו ? הסדרה שאותה פותח ספר זה תעסוק בהחלטות קרדינליות בתחום הביטחון הלאומי מאז קום המדינה ומעורבות המודיעין בהן , ותנסה לתת תשובה לכך . אגיד כאן רק שבמבנה הארגוני הקיים במדינת ישראל , אמ " ן אחראי להערכת המודיעין הלאומית , אך הוא קודם כול ומעל לכול קצין המודיעין של הרמטכ " ל ולא של ראש הממשלה . וכאן , הרמטכ " ל שאול מופז אימץ את הערכות אמ "ן בנושא היציאה וקבע אותן כהנחות עבודה לצה " ל . אמ " ן , וכמוהו צה " ל , נעדר לחלוטין מ " קבוצת התכנון " של ראש הממשלה לקראת קבלת החלטת הממשלה היחידה ( 5 במרס 2000 ) על יציאה מלבנון . אירוניה היסטורית היא שגם ההחלטות על הכניסה ללבנון ב - 1982 התקבלו על ידי הדרג המדיני , אריאל שרון ומנחם בגין , בלי להתחשב כלל בהערכות אמ "ן אהוד ברק , ראש הממשלה ושר הביטחון בפגישה עם הדרג הצבאי , מאי . 2000 כל הדרג הביטחוני הציג עמדה הפוכה לזו של ברק
|
|