|
|
עמוד:
עוד עוול מודיעיני חובב שפירא | לשעבר בכיר באגף המודיעין בצה " ל ובשב "כ תגובה ל " תיקון עוול מודיעיני – פרשייה מודיעינית ולקח בצדה " מאת עמוס גלבוע , א מבט מל " מ , גיליון 71 ני מסכים לחלוטין עם מסקנות הכותב , עמוס גלבוע , כי " חייבת להישמר ' רציפות הידע ' מדור לדור וכי אסור ש ' ההיסטוריה ' של המציאות תתחיל עבור החוקר מהרגע שבו נכנס לתפקידו " . ברם , אני דוחה את דבריו שלפיהם חטיבת המחקר החלה להתעניין בתנזים ( תנט ' ים ) במחצית הראשונה של שנת . 2000 אני מכיר אמת אחרת בהקשר זה . בזירת מרכז בחטיבת המחקר הייתה התעניינות בפת " ח , ( כולל בתנזים ) , הרבה לפני שנת . 2000 תכלית הדברים שלהלן היא למנוע עוול מודיעיני חדש אגב תיקון של מה שמר גלבוע מכנה עוול מודיעי אחר . כמי ששימש בתפקיד ראש הענף הפלסטיני ולאחר מכן הקים את זירת מרכז במתכונת חדשה ( אוגוסט 1994 ) ועמד בראשה שנים אחדות , אני זוכר בוודאות כי בחטיבת המחקר הייתה התעניינות רבה בנושא גורמי הכוח הפלסטיניים השונים בשטחי יהודה ושומרון ואזור חבל עזה , כולל באלה שהיו קשורים בפת " ח ובאחרים . דא עקא , בתכולת העיסוק של זירת מרכז במתכונתה החדשה היה הנושא הפלסטיני בכללותו נושא , האסלאם הקיצוני והבין - ערבי והנושא הירדני . בין השאר הזירה ליוותה באדיקות רבה את התהליך המדיני שהתפתח עם הפלסטינים והתחקתה אחר מימוש הסכם השלום עם ירדן . אני זוכר בבירור כי בראשית 1997 פרסמה חטיבת המחקר ( זירת מרכז ) סקירת מודיעין מקיפה וחשובה ביותר , שנשאה את הכותרת " הפת " ח בפרשת דרכים " . הסקירה אינה ברשותי , אך למיטב זיכרוני , היא עסקה במנגנוני הפת " ח השונים , בהם התנזים והשביבה . הצורך לעסוק בכך התחדד עוד יותר לאחר המהומות שהתחוללו לאחר פתיחת מנהרת החשמונאים ( – ( 26 . 9 . 1996 אירועים שזכו לכינוי "ברזל לוהט " – והנימה הקיצונית שהחלה לבלוט בכרוזי פת " ח . הסקירה זכתה לשבחים רבים מצד קוראיה , כולל מצד רח " ט מחקר דאז , שהציגה בפניי כסקירה בסיסית מעולה ורבת ערך לתקופה ארוכה . הסקירה שימשה בסיס להרצאות בפני גורמים שונים . בספטמבר 1997 אף המלצתי להעניק לסקירה ולכותבה ( אז סרן מיכאל מילשטיין ) , את פרס רח " ט מחקר , שהונהג אז לראשונה . כמי שהיה אז יו " ר ועדת הפרס , גלבוע הכיר את הסקירה ( גם אם אינו זוכר זאת ) , הגם שלאכזבתנו ועדת הפרס לא מצאה את העבודה ראויה לפרס . עמוס גלבוע הוסיף : " אני מסכים לחלוטין עם דברי חובב הנכונים , שאך מחזקים את העיקר שרציתי להגיד במאמרי - שראש אמ " ן עשה עוול גדול לחטיבת המחקר כאשר ייחס לה בורות מוחלטת בידע על התנזים " . נרטיב רחוק מהמציאות ד " ר רות קמחי | היסטוריונית , גמלאית המוסד וחברת המל "ם אני פונה אליכם כאלמנתו של דייב קמחי ז ” ל אך גם כגמלאית המוסד וחברת המל " ם מאז פרישתי . אבקשכם לפרסם את תגובתי למאמר שפורסם בגיליון האחרון שלכם , “ תבל ומלואה – סיפורו של איש מוסד” שנכתב על ידי נעם טפר . לצערי , מר נחיק נבות ממשיך לזרות חול בעיני הציבור בטענותיו , החוזרות ונשנות לאורך השנים , כי האחריות לקשר עם הלבנונים ולצורה בה זה התפתח למלחמת של ” ג אינה עליו - ראש תבל בעת המלחמה ושנתיים לפניה - אלא על דייב . זה מופיע בספר ונאמר על ידי נבות כמעט בכל הזדמנות בה ניתן לו פתחון פה . נראה כי נבות בנה לעצמו נרטיב רחוק מהמציאות , שמפיל אשמה על אחרים כדי לאפשר לו לחיות עם עצמו בשלום . להלן העובדות : ביוני 1980 העביר דייב את הפיקוד על אגף “ תבל ’ במוסד למר נבות ועבר להיות מנכ ”ל משרד החוץ . מלחמת לבנון פרצה ביוני ! 1982 אם המדיניות של דייב בנושא לבנון הייתה כה קלוקלת ומנוגדת למדיניות ראש המוסד דאז , או כפי שמצוטט מר נבות במאמר הנדון “ לאחר שהמרק הוקדח על ידי רפול , יאנוש וקמחי ” - היו לו ולמפקדו חקה למעלה משנתיים לבשל מרק אחר , להוביל מדיניות אחרת . לא בכדי ועדת כהן לא עסקה בתפקודו של דייב כראש תבל עד 1980 אלא בתפקודו של מר נבות כראש תבל מאז , 1980 ובעיקר בעת המלחמה ב - . 1982 דייב לא עסק בנושאי לבנון החל מיוני , 1980 כולל לא בזמן המלחמה . הוא חזר ללבנון רק ב 1983 כמנכ ” ל משרד החוץ וכנציג ממשלת ישראל בשיחות השלום עם לבנון בח ’ אלדה . זאת ועוד , לדברי טפר , “ נבות אמר דברים נחרצים וברורים על חלקו של המוסד במלחמת שלום הגליל ועל ההסתבכות בלבנון . נבות הצדיק את הצעד החריג שנקט ראש המוסד דאז יצחק חופי כשפיטר בו ביום את דוד ( דייב ) קמחי , קודמו בראש אגף תבל ” . ואני שואלת – בו ביום ? איזה יום בדיוק ? “ הצעד החריג ” , כפי שמכנה אותו טפר , קרה באמצע ינואר ! 1980 המלחמה פרצה שנתיים וחצי אחר כך וההסתבכות בלבנון נמשכה שנים רבות אחריה . ובניגוד לדברי מר נבות על ‘ פיטורין בו ביום ’ , דייב סיים קדנציה מלאה כראש תבל ומסר את האגף למר נבות רק באמצע יוני , 1980 עת עבר לכהן כמנכ ” ל משרד החוץ . לא לחינם חזר בו מר נבות מדבריו בפגישה השנייה עם טפר . הוא כנראה הבין שהפעם הרחיק לכת בהשמצות על אדם שכבר אינו יכול להשיב לו . דייב כבר אינו עמנו אבל כבודו , ובעיקר האמת ההיסטורית , חשובים לי ולחבריו מוקירי זכרו . אז נחיק , אנא ממך , קח אחריות והנח לדייב לנוח על משכבו בשלום . מספיק .
|
|