|
|
עמוד:
של החייל המצרי , אומץ ליבו ואהבתו לארצו . אני במרחק 2 . 5 ק " מ מהאויב , רק התעלה מפרידה בינינו ואחר כך האגמים המרים . רואים בבירור את סיני וכן כביש אספלט מתפתל כנחש . לא עולה על דעתנו שהגיע הרגע לו חיכינו 6 שנים . נודע לנו שנהיה בין הראשונים לחצות את התעלה לשם שחרור האדמות וגירוש האויב . יום ה ' , 4 . 10 . 1973 ההתקפה תהיה בים . נחצה בטנק אמפיבי ואז עלינו להמשיך במעלה ההר במהירות האפשרית עד מעבר המתלה . עבודתי כצוללן מציבה אותי בתוך טנק חילוץ , שתפקידו לתקן קלקולים בטנקים אחרים . עליי להצטרף למחלקתי כדי לכבוש את מעבר המתלה . אנו מחכים להוראות . ייתכן שההתקפה תהיה ב - 7 בחודש . תהיה הפגזה ארטילרית למשך 50 דקות שלאחריה יסתערו גדוד 603 וגדוד 602 השייכים לחטיבה 130 שבה אני משרת . תהיה מטריה אווירית של שמונה להקים , ארבעה להקים לכל גדוד , דהיינו 40 מטוסים ישמשו מטריה אווירית מעלינו . כנראה שכל הצבא המצרי , מפורט סעיד ועד ים סוף , יעבור את התעלה לשחרר את האדמה ולהרוס את היהודים . כתבתי אודות התכנית הצבאית וזנחתי את הצד האישי . למעשה שכחנו את עצמנו ואת ביתנו ומשפחותינו וכל מעיינינו נתונים לשעת החצייה . אני מקווה לצאת חי מהקרב כי אני מאמין באלוהים . אם אשאר בחיים אספר לעולם על גיבורינו אנו חיילי מצרים . חיוך נסוך על פני כולם , אפילו על פני הקצין שלי , שנראה בימים הראשונים פחדן ומודאג . כעת גם המורל שלו גבוה . מספר חיילים יישארו בעורף , אך הם התחילו לצעוק שגם ברצונם לחצות בכל מחיר . ברוך השם , עד כה לא שמענו מילה אחת או סימן כלשהו להתמוטטות . שבת , 6 . 10 . 1973 דפים אלה כתבתי על אדמת סיני כשמולי טנק האויב . הגענו לסיני דרך התעלה . חצינו בשעה . 2 : 30 רוב הטנקים שמולי היו שרופים וחלקים מהם מפוזרים . התיישבנו על הארץ , מחכים להתקדמות ולהסתערות . יש אבידות כתוצאה מהתפוצצות הטנקים . הטנק הראשון שהתפוצץ הוא הטנק שלי . אני נלחם ליד ידיד , עאדל ח ' אלד . אלוהים , הבא לכך שננצח . השעה , 18 : 00 אני כותב לאור הירח . בשעה 9 : 55 נעצרה התקדמותנו ועלו באש כעשרה טנקים אמפיביים , שהוכיחו שאינם מועילים פרט לחצייה ואינם טובים לקרב . כעשרה טנקים ויותר של האויב התקדמו והמשיכו להפגיז אותנו . אני ועאדל תפסנו עמדה קדמית כדי לעכבם , כשברשותנו שני רובים ומקלע כבד . כשהטנקים במרחק מטרים ספורים מאיתנו , שלפתי רימון יד ורציתי להשליכו . כתוצאה מהפגזה של ארטילריה שלנו ומעמידתנו הנחושה - חזרו טנקים של האויב , כשהם משאירים טנק אחד פגוע . חפרנו שוחה במו ידינו כדי להתגונן . אני ועאדל היינו מודאגים אך ורק מחיל האוויר הישראלי העלול להפתיענו מחר בבוקר . ההפגזה הארטילרית עדיין נמשכת אך ברוך השם , לא נפגע איש מחבריי . אני כעת על הגדה המזרחית של התעלה . זה הלילה האכזרי ביותר שעבר עלינו , נוכח המוות והרעב והצבא והפחד והקור . לא נמות - לנו הניצחון . יום ראשון , . 7 . 10 . 1973 מדרום לאגמים המרים , חוף סיני מול ג 'ניפה ליל אמש היה הלילה הארוך , הקשה והמכוער בחיי . נקרעתי בין אש האויב לבין הקור העז . כל הלילה רעדתי מקור . התחלתי לחשוב על הבית , על אימא וכל המשפחה , והתחלתי לדמיין לי מה יקרה אם אמות . מה שווים החיים כאן בגיהינום של סיני ? הכול ולא כלום . המלחמה מלוכלכת ומפחידה והיא שנואה עליי , אך בעת ובעונה אחת אני מוכן להקריב את חיי . אין לנו למעשה אלא לחכות למוות שיביאו לנו מטוסי הפנטום או תותחי הטנקים בבוקר . מצאתי גופה של חבר על אחד הטנקים שלנו , שרגלו השמאלית נפגעה ונותרו בה רק פיסות בשר ועצמות , דם וחול . כאשר התקרבתי ראיתי שהוא נפגע מרסיס אחר בצווארו . לא יכולתי לזהותו , אך חיפשתי בבגדיו והוצאתי את ארנקו , לרגע לא הצלחתי לקרוא את השם והרגשתי שהעולם מסתובב סביבי ורציתי להקיא . האיש נמנה על חיילי מחלקתי , שמו היה אלסרסאווי , חייל טוב , נשוי ואב לבת . עבדנו יחד אתמול , אך איבדתיו בתוהו ובוהו ששרר . לידי שכב אחמד , נשען על ידו השמאלית ומכוסה בשמיכה . התקרבתי אליו והנעתי אותו אך הוא לא הגיב . עוד קורבן . רוב הפלוגות ספגו מהלומות קשות , פרט לפלוגה 5 שאני נמנה עליה . בבוקר מצאתי את פלוגתי , או יותר נכון את רובה , כי שלושה חיילים חזרו ללא פקודה , פחדנים . פגשתי שניים מידידיי וכל העת לא נפרדתי מעאדל . איננו יודעים היכן אנו נמצאים או מה נעשה . לא ירינו כדור אחד והאבידות כבדות . המפקד שלנו , בדרגת סגן אלוף , נמצא פה . הבנו שמה שמפריע לאויב להשמידנו הוא שחלק מכוחותינו חדרו לתוך סיני והם מנהלים עמו קרב גדול . היום חפרתי יותר מ - 4 שוחות . כל החברים מאלכסנדריה התכנסו בחפירה אחת , כדי שנמות ביחד . השוחה שלי ליד הים ממש , המרחק שביני לבין האגמים המרים לא עולה על כמה סנטימטרים . חלק מהחדשות המשודרות ברדיו גורמות לנו לפרוץ בצחוק .
|
|