|
|
עמוד:
מובן מאליו , אלא כאוצר יקר , שנקנה בדם רב ויש לשמור עליו היטב ; כניצול שמד , גטו , מחנה עבודה ויערות הוא כנראה היטיב להבין כי יש להישמר תמיד מהאופציות האחרות ששר ההיסטוריה שומר באמתחתו . אני עוד זוכר שבכל פעם שהגעתי הביתה לאחר שהות ארוכה בבסיס בבל , סוג של " קפסולת התרעה " במדבר , הייתי זקוק להסתגלות לאווירה הכללית והייתי שואל עצמי " למה הם שאננים , הם לא מבינים שהאיומים לא תמו ? " נשוב למלחמת ההתשה . נעתי הרבה לאורך תקופת לימודי בירושלים , עד שלהי 1971 ( עת התחלתי שירות קבע במחלקת מחקר באמ " ן ) , בין הקמפוס לבין מדבר סיני ; צווי שמונה תכפו ובאו . באותה תקופה שהיתי גם בבסיס מיכל , שהיה ממוקם בקו המוצבים מצפון לקנטרה , בגזרה הצפונית של תעלת סואץ . תנועה על הציר בדרך למוצב הייתה לא פעם בגדר סכנה . חווינו הפגזות מסיביות חוזרות ונשנות על המוצב - קשתות הברזל ושקי החול העניקו אשליית מה של ביטחון . תפקדתי שם באותה העת כמפקד וכקב " ר . באחד הימים , והוא לא היה היחיד , נסגר הציר למעבר רכב . המזון הלך ואזל . הודעתי בקשר למפקד שבמפקדה העורפית של היחידה בסיני כי אני מתכוון לפתוח את מנות הקרב . הוא השיב כי הן מיועדות אך ורק לימי מלחמה . השבתי כי אם זו לא מלחמה , אני סקרן לדעת כיצד הוא מגדיר מלחמה . הוא איים כי יעמידני למשפט אם אפתח אותן . פתחתי את מנות הקרב , השמים לא נפלו , רק פגזים ... לימים פגשתיו בכנס של בוגרי היחידה . סיפרתי לו , ניסיתי לרענן זיכרונו , אך הוא טען שאינו מכיר אותי כלל וכלל וודאי שאינו זוכר אפיזודה זו , אך הוסיף בכנות רבה משהו בנוסח הזה : "אני חייב להודות כי אופן ההתנהגות של הקצין , שאתה טוען שזה הייתי אני , אכן תואם מאוד את הדרך שבה התנהלתי פעם ... " לסיום פרק מילואים זה במוצב בתעלה , שבמהלכו חלו גם ימי הפסח , יאמר כי את ליל הסדר ציינו בהתכנסות של דקות בודדות , תוך קריאה מההגדה של פסח , שהייתה דקה , מאוד דקה ( אני מקפיד היטב לשמור עליה כל השנים ) , והקרויה " הגדה לשעת חירום " ( פסח תשכ " ט ) החתומה על ידי הרב שלמה גורן . בדרכי הביתה , לאחר כמה שבועות במוצב , ניצלתי שוב בדרך נס בתאונת דרכים שאירעה תוך כדי סופת חול עזה , ממש כמעט באותו המקום בו אירעה זו הקודמת , ערב תחילת קורס הקמ " נים . אולי סוג של סגירת מעגל . דקות ארוכות מאוד , אפופות מתח ודאגה , אני זוכר מתקופת מילואים אחרת בסיני . ב - 11 בספטמבר , 1969 במהלך קרב אוויר רחב היקף שהתחולל באותו היום , הופל מעל דלתת הנילוס מטוסו של גיורא רום ( אז סרן ולימים אלוף ) . רום הצליח לנטוש את המטוס אך נפגע במהלך ההפלטה . הוא צנח בסביבת אל - מנצורה . ככל הזכור לי , הדיווחים שקיבלנו בנושא התייחסו בעיקרם להתרחשויות על הקרקע בצד המצרי , לאחר הצניחה . במהלך הדיווחים הראשונים שהעברנו – העברתי באופן מיידי בטלפון את תמצית כל הידוע , תוך עיון בטקסטים בערבית – התקשר אלי יוסי זעירא מהמפקדה , והבהיר לי כי מדובר בבן דודו . אני זוכר היטב את הדקות הארוכות ההן . כמדומני , עלה בידי לדווח כי רום הגיע בסופו של דבר , חי , לידי כוחות הביטחון המצריים . אכן סוג של דרמה בעבודת המודיעין שהפעם גם הייתה מעוגנת בממד אישי . ולסיום , חוויה אישית מאוד , הנשזרת באירועי תקופה מאתגרת וכואבת זו . נקראתי לתקופת מילואים של כחודש בבסיס באזור ג ' בל יעלק – בסיס הבלון - שבצפון סיני שתחילתה בשלהי חודש אפריל , 1970 כלומר עדיין ימי מלחמת ההתשה . כשקיבלתי את הצו חברתי , בתי , ואני תכננו כבר להינשא ב - 24 במאי , ל " ג בעומר . הסברתי את המצב למי שצריך להסביר . נאמר לי משהו בנוסח : " צא למילואים , נדבר אחר כך " . ככל הזכור לי תקופת מילואים זו הייתה עמוסה מאוד בפעילות מבצעית ועבודה סביב השעון . לא היה זמן להרים את הראש ולהרהר בחתונה הקרבה . שלושה - ארבעה ימים לפני מועד החתונה המתוכננת , העזתי להתקשר למפקדה בענייני האישיים . הזכרתי את דבר החתונה . התשובה הייתה בנוסח הזה : " האם זה ממש הכרחי שתתייצב לחתונה ביום א ' הקרוב , הרי מי כמוך יודע מה המצב ... " . חוש הומור לא היה בדברים , ממש לא . " התנצלתי " על כך שאני חייב להגיע לחתונתי . קיבלתי אישור לצאת במוצאי שבת . יצאתי בטרמפים – לא הייתה דרך אחרת . מסע לאורך הלילה ולאחריו אור היום . היה לי ממש מזל , הטרמפים הלכו טוב , הגעתי כשלוש שעות לפני טקס החתונה ... ״מלחמת ההתשה״ תמה . זהו פרק שלהבנתי לא נלמד כראוי באותם הימים ורק הגביר את תחושת הביטחון העצמי הקולקטיבית , היוהרה , שהרי שוב ניצחנו - כל מדבר סיני עדיין בידינו . אנו על גדות התעלה , המדבר כמו נפרש מאחורינו . בדיעבד יתברר שבכך הייתה טמונה קללה , ולו רק בשל היעדר מרחב התרעה סביר . אני זוכר שבסיומו של קורס קציני הב״ר שעברתי ב - , 1968 כאתנחתא מהפעילות העמוסה ב״בבל״ , אמר לנו אלי זעירא , אז רמ״ח איסוף , כי אל לנו להיות מודרכים על ידי הגישה הרווחת שיש בה משום הפגנת ביטחון עצמי ונחרצות . לדבריו , עלינו , קציני הב " ר , להיות תמיד מלאי ספקות . כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הייתי ממוקם לא הרחק מלשכתו של ראש אמ״ן . משום מה שבו והכו בי בעוצמה אותן המלים , " היו תמיד מלאי ספקות ... תמיד מלאי ספקות ... תמיד מלאי ספקות " . בסיומו של קורס קציני הב " ר שעברתי ב - , 1968 כאתנחתא מהפעילות העמוסה ב " בבל " , אמר לנו אלי זעירא , אז רמ " ח איסוף , כי אל לנו להיות מודרכים על ידי הגישה הרווחת שיש בה משום הפגנת ביטחון עצמי ונחרצות . לדבריו עלינו , קציני הב " ר , להיות תמיד מלאי ספקות . כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הייתי ממוקם לא הרחק מלשכתו של ראש אמ " ן . משום מה שבו והכו בי בעוצמה אותן המילים , " היו תמיד מלאי ספקות ... תמיד מלאי ספקות ... תמיד מלאי ספקות" כותב הדברים , גיורא אלירז על פסגת אום חשיבה . ימים ראשונים של בסיס בבל
|
|