|
|
עמוד:10
לשינויים המהותיים הנדרשים כדי לספק מסגרת מיטיבה לנפגעות פגיעה מינית . לכן בחרתי לצאת לשטח , לשוחח עם נשים שסובלות או סבלו מהפרעות אכילה ועברו פגיעה מינית ולשמוע את קולן . כיצד הן תופסות את הקשר בין הפגיעות המיניות והפרעות האכילה ? וכיצד חוו את הטיפולים שעברו כאשר סבלו מהפרעות האכילה ? הערכתי שהניסיון הקליני הממושך שלי , בטיפול בנשים בכלל ובנשים שעברו פגיעות מיניות בפרט , יסייע לי לשמוע את קולן המושתק , את מה שהן מתקשות לבטא , ולקיים את הראיונות בנושאי הפגיעות המיניות בילדות והפרעות האכילה , הקשים כל כך לדיבור , באופן מיטיב ומעצים . שיערתי כי האפשרות לדבר ולהשפיע תהווה חוויה מעצימה ומתקנת עבור הנשים , שקולן מושתק והן חשות חסרות אונים ופגומות — הן כתוצאה מהפגיעות בילדותן והן עקב חוויותיהן במערכות הטיפול שאותן פגשו . הספר מתבסס גם על ניסיון קליני של למעלה משלושים שנה בטיפול בנשים עברייניות , מכורות לסמים שנוצלו בזנות . לפני 26 שנים , לאחר ניסיון שצברתי בעבודה עם נשים בכלא , הקמתי הוסטל לאסירות משוחררות , ראשון ויחיד מסוגו בישראל , שאותו ניהלתי במשך שנים ארוכות . ועדת ההיגוי שהוקמה כדי לבחון את הקמת ההוסטל לשיקום אסירות משוחררות קבעה , על סמך הספרות המקצועית שדנה בסיכויי השיקום של נשים אסירות בכל העולם , כי הפרוגנוזה לשיקום נשים שהגיעו עד הכלא גרועה וכי סיכויי השיקום של נשים אלה קטנים מאוד . בשנים הראשונות שבהן ניהלתי את ההוסטל נראה כי אכן סיכויי הנשים להצליח בשיקום נמוכים מאוד . רוב הנשים שנכנסו להוסטל נפלטו ממנו וחזרו לעולם הפשע , הסמים והזנות . גישות הטיפול בנשים אסירות שהיו מקובלות באותה תקופה התבססו על אבחונן כסובלות מהפרעות אישיות , בעיקר “ הפרעת אישיות אנטי סוציאלית " ו " הפרעת אישיות גבולית " . גישות הטיפול שהיו נהוגות אז , ובמידה רבה גם היום , לטיפול ב ( א ) נשים שסבלו מעבריינות והתמכרויות היו נוקשות , סמכותיות וענישתיות , ונועדו להתמודד עם הקשיים בשיקום אנשים שנתפסים כ " מופרעים " , אלימים ומניפולטיביים . כל זמן שדרכי הטיפול והשיקום בהוסטל התבססו על גישות אלה , לא הצלחנו לסייע בשיקום הנשים שהגיעו להוסטל והן
|
|