|
|
עמוד:10
אחד האירועים הדרמטיים ביותר שידעה המדינה מאז הקמתה , נותר מחוץ למסגרות הייצוג בקולנוע הישראלי העלילתי . עם זאת , בחינה מקרוב , כפי שעושה ספר זה , מגלה שהקולנוע הישראלי של שנות התשעים לא בחר באסקפיזם , נהפוך הוא , הוא הצביע על ההתנתקות של החברה הישראלית מהזירה הציבורית כעל מגמה ביקורתית–אידיאולוגית חדשה . במגמה זו , על מימושיה השונים בקולנוע שנות התשעים , דן ספר זה . ספר זה , מבקש אפוא לאפיין את עשור שנות התשעים הדרמטי בקולנוע הישראלי – העשור התחום בין דעיכת האינתיפאדה הראשונה בראשית שנות התשעים לפרוץ האינתיפאדה השנייה , הידועה בכינויה " אינתיפאדת אל–אקצא" בשנת . 2000 הוא מבקש להראות כי במסווה של ניתוק ואדישות , ניסח הקולנוע הישראלי של שנות התשעים את יסודותיו של הקולנוע הישראלי החדש , הלא הוא אותו קולנוע בוטח ואמיץ שאנו עדים לו כיום . אף שלכאורה , כפי שאטען , עמדות הקולנוע העלילתי הישראלי בשנות התשעים מתעלמות בדרך כלל מפוליטיקה ומאירועים המתרחשים בזירה הציבורית בישראל , אפשר לומר שהן מפגינות אמפתיה בולטת לכאבו של האחר ומפנות זרקור אל מי שאינו שותף בהכרח לבניין ההגמוניה הישראלית . העמדות שמבטא הספר משקפות אמנם בראש ובראשונה את רוח התקופה כפי שהשתקפה על מסך הקולנוע הישראלי , אך גם את תפיסותי שלי בכל הנוגע לישראל ולישראליות , תפיסות הדוגלות בחתירה לאי אלימות ולשלום . חובה נעימה היא לי להביע תודות אינספור לאנשים הרבים שליוו אותי במחקר ועדיין מוסיפים לעשות כן . בראש ובראשונה תודה גדולה לפרופ' ג'אד נאמן על נדיבותו , מאור פניו ועוז רוחו האינטלקטואלי , שהיווה ועודנו מהווה בעבורי מקור השראה . לד"ר אורלי לובין על הקשב , על הרגישות , ועל תרומתה לביסוסו התיאורטי של המחקר . פרופ' נאמן וד"ר לובין הנחו אותי בכתיבת הדוקטורט והעניקו לי את הביטחון בהנחות המחקר שלי . תודה מקרב לב גם לפרופ' נורית גרץ שאותה הכרתי רק לקראת סיום עבודת הדוקטורט , אך שהייתה ועודנה מופת לרצינות מחקרית ולסקרנות אינטלקטואלית בלתי נדלית ; לקוראי כתב היד שהעירו הערות מחכימות ובמיוחד לדפנה רוזנבליט ; לסטודנטים הרבים שלימדתי במהלך השנים שסייעו בידי לבחון את השערותי . לעמיתי במחלקה לספרות , לשון ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה שעימם ניהלתי ועודני מנהלת שיח אינטלקטואלי חוצה גבולות דיסציפלינריים . למי–טל נדלר בעלת החשיבה החדה כתער על עריכתה הנבונה והמשובחת . ולבתי שירה–לו , על תבונתה , על הבנתה , על אהבתה . 2 למעט שתי יצירות טלוויזיוניות : הפרק האחרון של סדרת הדרמה פלורנטין ( איתן פוקס וגל אוחובסקי ( 1997 והדרמה הטלוויזיונית בבימויו של אסי דיין , מדריך לכיסוי תחת . ( 1998 ) 3 ההתרחשויות חברתיות–הפוליטיות בישראל מצוינות באופן כרונולוגי בנספח של הספר .
|
|