|
|
עמוד:8
אחרת , אך קיומו , או אי-קיומו , של קשר סיבתי בין שתי התופעות הללו הוא בהכרח עניין החורג אל מעבר למה שניתן לבירור תצפיתי , והוא מחייב בירור תיאורטי . נתבונן בדוגמה . ביום מסוים אזל הלחם בחנויות . כדי להבין את התופעה הזאת נבחן את הפסוקים האלה : פסוק א : יי הלחם בחנויות אזל " ; פסוק ב : יי המאפיות שובתות " ; פסוק ג : יי הלחם בחנויות אזל מפני שהמאפיות שובתות " ; פסוק ד : ייכשהמאפיות שובתות , אין לחם בחנויות " . פסוקים א ו -ב הם פסוקים בני-תצפית . פסוק א מנסח את התופעה שאנו מבקשים להבין , ופסוק ב מנסח תופעה שאולי תתרום להבנה זו . אנו פונים אפוא לפסוק ג , שהוא פסוק סיבתי , המזהה את התופעה המנוסחת בפסוק ב כסיבה לתופעה המנוסחת בפסוק א . מכיוון שכולנו קראנו את יום , אנו יודעים שפסוק ג כשלעצמו איננו פסוק בן-תצפית , כלומר בפסוק ג לא מנוסחת תופעה כלשהי שאפשר לתפוס על-ידי החושים . משום כך אנו פונים לפסוק , ד שהוא פסוק לוגי הקובע כי שביתת המאפיות היא תנאי מספיק לכך שהלחם יאזל . היינו יכולים לומר שאמיתותו הלוגית של פסוק ד היא המבססת את תקפותו של הפסוק הסיבתי ג . אלא שפסוק ד הוא חוק אוניברסאלי שאמיתותו הלוגית אף היא איננה ניתנת להכרעה תצפיתית , כי פסוק ד איננו מתאר חוויה חושית כלשהי . אפשר , כמובן , להציע ניסוי שבעזרתו נוכל לאשש את פסוק ד אן להפריכו ( למשל : נסגור את המאפיות ונראה מה יקרה ללחם בחנויות ) , אך לעולם לא נוכל להציע ניסוי שסיומו המוצלח יהיה בכך שנאמר כי צפינו את החוק האוניברסאלי שמנוסח בפסוק ד . אם כן , ברור שפסוק ד הוא פסוק תיאורטי . אפשר לומר , למעשה , שארבעה הפסוקים דלעיל הם יי מדע אמפירי " בזעיר אנפין . מדע שבו התיאוריה ( פסוק ד ) מאפשרת לנו להסביר , או לנבא , פסוקים תצפיתיים מן הסוג של פסוק א על-ידי פסוקים תצפיתיים מן הסוג של פסוק ב . וזה הלקח מדוגמה פשוטה ( ופשטנית ) זו : אין מעבר ישיר מן התופעה המסבירה אל התופעה המוסברת , אלא רק מעבר עקיף , דרך תחנת-ביניים , הלוא היא התיאוריה . התיאוריה כשלעצמה בנויה לא מפסוקים בני-תצפית אלא מפסוקים פורמאליים המצטרפים יחד למבנה לוגי עצמאי . לפסוקים פורמאליים אלה אנו מייחסים פשר של חוקים אוניברסאליים , המאפשרים לנו לקשור את התופעות הנצפות אלה לאלה , וכך להגיע להסברים ( בדרך-כלל הסברים סיבתיים ) ולניבויים מדעיים .
|
|