|
|
עמוד:10
שרוותה נחת מהמאמרים המיוחדים של וארי ועמיתיו הקיפה את כל העולם הנאור דאז . האוהדים הנלהבים ביותר היו בני החוגים האנציקלופדיסטים בצרפת , אך לא נפקד גם מקומם של בנג'מין פרנקלין , קמפומאנס , קאוניץ , יקתרינה הגדולה , קרל גוסטב , אדוארד גיבון ואיזק איסלין השויצרי . התיזה המרכזית עוסקת בקשר בין הכתבים , הרפורמות והמפעלים של בני ' אסכולת מילנו' ובין הדרכים בהם הם הפיצו את תורתם הן באיטליה גופא והן מחוצה לה . נקודות המפגש והתקשורת העיקריים היו המפגשים עם העמיתים הזרים , חליפת המכתבים , השיחות ב"הסלונים הספרותיים" של הרוזנות והמרקיזות המילנזיות והביקורת בכתבי-העת . נמנו אחת-עשרה נקודות מפגש " פנימיות" וחמש נוספות " חיצוניות . " מרביתן יוצרת את מה שיורגן הברמאס כינה כ"המרחב הציבורי" בהתיחסו בספרו הנודע לבורגנות באנגליה , בצרפת ובגרמניה . התפוקה של חברי האסכולה לא היתה פחותה כלל ועיקר . הם פרסמו 111 ספרים , שלושה כתבי-עת ואלפי מכתבים ופמפלטים . השילוב בין ה"מפעלים" ו"נקודות המפגש" הוא שהעניק לאסכולה את ייחודה ואת מקומה הנכבד במסגרת הנאורות האירופאית . היא יצרה פרספקיבות חדשות ביחס לנושאים כמו ריבוד חברתי , ביטול הפיאודליזם , פילוסופיה חדשה , מתודולוגיה מדעית , פריודיזציה וחשיבה חדשה לגבי הסכימה התועלתנית הנודעת בדבר 'מירב האושר למירב האנשים . ' סופו של המשטר הישן סימל כמו דברים רבים גם את סופה של ' אסכולת מילנו . ' לכך יש להוסיף את הרפורמיזם הכפוי של הקיסר האוסטרי ושל הגנרל הקורסיקני בונפרטה בשלהי המאה .
|
|