|
|
עמוד:122
להורים בבואם לרכוש שירותי חינוך סבר משרד החינוך כי יוכל לרכוש מחדש שליטה על נושא זה . מדיניות זו עומדת כעת לדיון בבג״צ 5004 / 14 שמשון ואח׳ נ׳ שר החינוך . הן בחירת בתי ספר והן רכישת תכניות לימוד בתוך בתי הספר הם מוקדים להתערבות ומעורבות הורים בבתי הספר , ולשניהם נודעת השפעה רבה על הרכבו החברתי כלכלי של בית הספר שבו בחרו ובו ירכשו שירותי חינוך נוספים , כמו גם על בית הספר ממנו ״נמלטו״ וגם על כלל מערכת החינוך המקומית . ראוי לשים לב כי מבחינת הדין , מעורבות ההורים בתוך בית הספר הוסדרה רק בהיבט הכלכלי שלה , וכי הסדר זה מקורו בחוק חינוך ממלכתי , -1953התשי״ג ( ס׳ ( 8 והוא אינו ביטוי חדש לתהליכי הפרטה בני תקופתנו . מ ִ משק ההורים ובתי הספר בסוגיות הרישום ותשלומי ההורים מצוי אפוא במצב הבא : לצד הסדר בחוק , הנותן עדיפות לשיקול הדעת של משרד החינוך ורשויות החינוך המקומיות , קיימים גם מודלים אופציונליים של בחירת הורים ותשלומי הורים מוגדלים . מודלים אלו מאפשרים לרשויות החינוך המקומיות להתיר מעורבות זו , אם הן משלימות עם הוויתור על שליטתן , או שהם חושפים את רשויות החינוך ללחצים להתיר מעורבות זו . התוצאה היא שתי ממשלות חינוך מקבילות – קבוצות הורים הנוטלות את המושכות לידיהן ומתחרות ברשויות השלטוניות , שלא תמיד מציגות מדיניות הרמונית בין הגורם המקומי למשרד החינוך . . 7 חוק חינוך מיוחד , התשמ״ח , -1988 מאפשר ( ס׳ ( 8 להורים לפנות לוועדת השמה בעניינו של ילדם , אם סברו כי הוא זקוק לחינוך מיוחד . ועדת ההשמה מחוייבת לתת זכות טיעון להורים בטרם תקבע בעניין זכאותו של ילד לחינוך מיוחד , והורה יכול לבקש לדון מחדש בזכאות זו בכל עת ( סע׳ ( 10 ובלבד שחלפה שנה מיום הדיון האחרון . על החלטת ועדת ההשמה יכול ההורה להגיש ערר ( סע׳ ( 13 המלווה גם הוא בזכות טיעון . כל הסמכויות האמורות בעניין פנייה לוועדת ההשמה והערר מוקנות בחוק גם לנציגי מערכת החינוך , בשם אותה תפיסה המאפיינת את חוק לימוד חובה ולפיה המדינה רשאית ״להיכנס לנעליו של ההורה״ , בנסיבות המצדיקות זאת . המייחד את החוק הזה הוא בהקניית מעמד להורים כגורמים המשתתפים , יחד עם גורמי החינוך , בקבלת ההחלטות בעניין חינוך הילדים . החוק מחייב את שיתופו של הורה לילד בעל צרכים מיוחדים כחבר בוועדת ההשמה ובוועדת הערר וכן מחייב את ועדת ההשמה להזמין את הורי הילד ולשמוע את טענותיהם , ולשתפם בהכנת תכנית הלימודים האישית של ילדם . מכל האמור עד כה עולה כי , החקיקה בנושא החינוך כמעט אינה מתייחסת לתוצאות המתח הנובע מהאחריות המוטלת על ההורים מול האחריות המוטלת על בית הספר בכל הנוגע לחינוך הילדים , וממעטת בקביעת מנגנונים להפגת המתח הזה . החקיקה אינה מטפלת במערכת היחסים בין ההורים לבית הספר ואינה קובעת עמדה בטיבם המשפטי : האם הם יחסים המבוססים על הסכמה , כמו חוזה ? האם אלה יחסי נתינות ? האם אלה יחסי שוק , של
|
|