|
|
עמוד:יא
הקדמה ארבעת המחקרים המוגשים בזה מתפרסמים כאן לראשונה , פרט לעמודים אחדים מתוך " תעלומות עולם , " שראו אור בצורה חופפת , אבל לא זהה , בשני מאמרים קצרים . המאחד ספר זה הוא שבכל ארבעת שעריו נערכים עיונים פילולוגיים במילים ובמונחים מן הספרות התלמודית , הנשענים על חקר הלשון ועל כלי המחקר של הספרות התלמודית לסוגיהם ( ביקורת הנוסח , ביקורת המקורות , ועוד . ( בדור האחרון נשתנו כמה תפיסות יסוד כלפי הספרות התלמודית , אך השינויים הללו טרם השפיעו די צורכם על תחומים גובלים , וחקר הלשון בכלל . כשם שבעבר הורגלנו להבחין בין לשון תנאים ללשון אמוראים , בין החטיבות התנאיות המובהקות לבין מובאות של דברי התנאים בתלמודים , כן קיימת היום מודעות שלמה להבדל היסודי בין שתי חטיבות בתר תנאיות בתוך התלמוד הבבלי : דברי סתם התלמוד הקובעים ברכה לעצמם , ועל ידם החומר האמוראי הקודם להם לרוב . סתם התלמוד מאופיין לא רק במערכת מושגים ובדרכי ביטוי ייחודיות , אלא לא אחת אף בשימושי לשון ובפרשנות מונחים משלו . שמנו לב לסוג מיוחד של לקסמות , הבאות בדרשות הכתוב ונעדרות מן השיח הטבעי , והן עשויות להיות "לשון דרשות" בלבד . עולם אחת הפרשיות המרתקות בתולדות העברית כרוכה במעבר של המילה עולם מן המשמע ' נצח' בלשון המקרא למשמע ' תבל' שנוסף לה בלשון חז"ל . החכמה הפנימית של השפה הצליחה לחולל את השינוי בטבעיות , ורהיטות השפה וזרימתה לא נפגעו מקיומו של המשמע החדש בכפיפה אחת עם הישן . הצלחה זו מורגשת עוד היום בקרב דוברי עברית שאינם ערים תמיד למיזוג מעניין זה בתוך עולם , ובכל זאת קולטים כהלכה כל משמע המזדמן לפניהם . לאמתו של דבר הרחבת עולם אף למרחב המקום איננה תופעה של העברית בלבד , ומחקר זה בוחן אף את התהליך בארמית , ועל רקע תופעות דומות ביוונית ובלטינית . . 1 ואף באנגלית ! ( העמידני על כך פרופ' דוד הנשקה ; ראה להלן , עמ' . ( 88
|
|