|
|
עמוד:22
צירף , אפוא , עניין לעניין . על פי עדותו של הררי למחבר , “ חוליית שמיר “ הייתה , בראשיתה , נספחת למוסד ולא חלק אינטגראלי ממנו . הררי , שהתמנה במקביל גם כנציג “ המפרץ “ באירופה , העיד כי אופי עבודתו של שמיר היה ייחודי : הוא הפעיל את אנשיו באופן אישי , והשתמש בשיטות מידור של הלח “ י . הררי הכיר את אנשי שמיר כששבו לפריז מארצות היעד . לאחר ההיכרות , גם הוקיר אותם . לדבריו , מדובר היה ב “ בחורים מאוד יקרים , שסיכנו את עצמם . “ הררי , בעברו מפקד “ הגדעונים “ באירופה , העיד כי למד משמיר הרבה . לדבריו , הראל פעל בחוכמה כשגייס את שמיר ואנשיו , שהיו בעלי ניסיון מבצעי וקשרים שהועילו למוסד במשך שנים רבות . לגורם האידיאולוגי ( לח י- “ אצ “ להגנה ) - לא היה משקל . מפנה דרמטי בחוריו של שמיר היו קשורים אליו . איש כמו לייזר שרון )“ הקבצן , “( שהיה מפקד גדוד אצ “ ל ולא הכיר את מנהיג לח “ י , שמיר , מצא עצמו נשבה בסגנון פיקודו . כמפקד מחתרת , בתקופה שבה לא היה ציוד קשר מודרני והבולשת הבריטית ידעה הרבה יותר ממה ששיערו היהודים , פיתח שמיר סגנון פיקודי מיוחד . הוא העניק לאנשיו חבל ארוך , הציע תדרוך קצר ותמציתי שכלל ציון מטרה ספציפית וברכת הדרך . את כל השאר הוא הותיר לאנשי השטח . שמיר הפעיל מנגנון רזה וכמעט בלתי נראה . סודיות רבה אפפה את הכול , עד כי אנשים ביחידה הקטנה התבדחו על חשבונו ואמרו כי הוא נוהג לגרוס את העיתון , לאחר סיום הקריאה . ב 26 - במרץ 1963 התחולל מפנה דרמטי . הראל עזב בכעס את תפקיד “ הממונה “ ובמקומו נכנס ללשכת ראש המוסד אלוף מאיר עמית , ראש אמ “ ן . תוך זמן קצר היה ברור כי יחידת “ המפרץ “ תעוכל אל תוך 188 שתועבר מאמ"ן למוסד . לימים טענו אנשיו של שמיר כי חשו עצמם בדיוק כמו ערב הקמת המדינה , כשבן - גוריון הורה על פירוק אצ “ ל ולח “ י . הם מאוד לא אהבו את המיזוג הצפוי עם היחידה הצבאית . אנשי מחתרת מעולם לא אהבו את המסגרות הגדולות . דווקא שמיר , אולי מתוך לויאליות למערכת ואולי מתוך גישה עניינית , הרגיע את הרוחות . בשיחות עם אנשיו ציין כי האיחוד יביא ליחידה רק טוב . הוא ציין כי אמ “ ן הוא גוף רב משאבים , לרשותו מחלקות טכניות משוכללות , כולל אלו של חיל האוויר ושל תע “ ש . לרשותם ציוד אלקטרוני וסוגי נשק חדשים . לדבריו אז , הגוף החדש שיקום יהיה רציני ובעל יכולת אופרטיבית מוגברת . לא כולם השתכנעו . היו שחשבו כי עדיין ניתן לדחות את הגזרה וכי הדבר תלוי גם בשמיר . אלא שהמציאות הוכיחה כי הם טעו . למאיר עמית היה ברור כי עתה , כשהוא ראש המוסד , מקומה של 188 הוא אצלו . אל “ ם יוסק’ה יריב , בעבר מפקד הגדוד השמיני של הפלמ “ ח , שהגיע עם עמית למוסד , קיבל על עצמו את תפקיד האינטגרטור . היה עליו לאחד שתי יחידות מתחרות , שפעלו בשיטות אחרות ובסגנון שונה - לא עניין של מה בכך . כמו אצל אנשיו של יריב ב , 188 - גם אצל אנשי שמיר נוצרה , עם השנים , סימביוזה הדוקה בין דמותו של המפקד לדמות היחידה , מבחינת אנשי , 188 הראל היה ראש חבורה של גברתני השטעטל , שניהל את ארגונו באמצעות פנקס ופתקים , כאילו מדובר במכולת . יחס זה אף החריף משהו , כשגונבה השמועה כי הראל בנה את " המפרץ" על הגרעין הקשה של אנשי אצ"ל ולח"י איסר הראל . בשיחתו עם בן - גוריון העלה רעיון : לגייס את לוחמי מחתרות הימין למוסד
|
|