|
|
עמוד:23
בין מהות התפקיד לבין הערכתם העצמית . תחושת האליטיזם המקצועי , לצד החשאיות העמוקה והמבנה הנפשי של הנפשות הפועלות ( הרמטכ “ ל צבי צור , צ’רה : “ כל אחד מהם זקוק לפסיכיאטר – “( יצרו קרקע לא אוהדת למיזוגים . “ היו חריקות , “ העיד לימים מייק הררי על המיזוג , “ אבל אלה היו חריקות מובנות . זה היה קשור גם לראש המוסד החדש . עצם המעבר של מאיר עמית למוסד נתפס שם כ’הצנחה . ’ מישהו שבא ואומר – כל מה שהיה לפניי , לא היה טוב . עם זאת , מאיר עמית עשה דבר חכם בעצם הבאת ל’ 188 מוסד’ ואיחודה עם ‘ המפרץ . “ ’ אנשי “ המפרץ , “ לא כולם , אגב , אנשי אצ “ ל ולח “ י , הוזמנו לשיחות היכרות ראשונות עם אנשי יחידה 188 ומפקדה . הזיכרון החזק שלהם מתרכז בשאלות שנשאלו על טיב קשריהם עם שמיר . הגישושים הראשונים נשאו , בהכרח , אופי של חשדנות הדדית . אחר כך החלה ההתעניינות הצפויה של אנשי שמיר בבוס החדש , יריב . האפיון הראשוני , שהתקבל ממקורות חיצוניים , היה כזה : יוסק’ה בוס קשוח , אבל דואג לאנשיו באופן יוצא דופן . מי שאהוב עליו ורוכש את אמונו בעבודה קשה ובתוצאות – יקבל עולם ומלואו של מסירות , תמיכה , דאגה וסימפטיה . מי שאיננו כזה - ראוי שיזהר . בעיה לא פשוטה הייתה מעמדו החדש של שמיר . עד כמה שידוע , הציע יריב לשמיר להיות ראש “ הסנאט , “ דהיינו : נציגו של מפקד היחידה באירופה , ולמעשה “ מספר שתיים “ ביחידה . שמיר קיבל את ההצעה , מכיוון שממילא ישב אז בפריז . עם זאת , על פי עדויות , הוא חש לאחר זמן מה כי יריב אינו רוצה בו . הוא כתב על כך ארצה במכתב אישי ללייזר שרון , שסיים אז את קורס הלוחמים בארץ , ואף שוחח עמו על כך בפריז . הוא אמר אז כי לא נראה לו שיוכל לעבוד עם יריב . לא עניין אישי , כך ציין , אלא הבדלי אישיות והשקפה . עוד אמר כי יעדיף לעבור ליחידה אחרת במוסד , תוך העדפת יחידתו של נפתלי קינן , “ תבל . “ הוא תכנן לשוחח על כך עם מאיר עמית , שעמד להגיע לפריז . שמיר לא היה בודד בתחושותיו . כמה מבכירי המוסד , נאמניו של הראל , לא היו מרוצים מן החילופים בצמרת ומהכנסת “ השיטות הצבאיות “ של עמית אל המסדרונות הרגישים של בית “ הדר דפנה “ בתל אביב . הראל ניהל את המוסד על גבי פתקים . עמית שיפץ את הלשכה בנוסח צבאי , הכניס מפות ותגיות שמיות . היו בין הוותיקים כאלה שהסמיכו מעשה לאמירה ושיגרו מכתב לראש הממשלה ובו הצהרה נגד הצעד שנקט . משלא נענו בהתאם לציפיותיהם , העדיפו אחדים מהם ללכת עם לבם ולהתפטר . אחד מהם היה ג’ו רענן , נציגו של ראש המוסד באירופה . כך נהגה גם מלכה ברוורמן הוותיקה , ראש אגף משאבי אנוש , שנחשבה למעין מנכ “ לית בפועל של הארגון . השיחה בין יצחק שמיר לעמית לא הייתה קלה . לייזר שרון המתין לשמיר בבית קפה פריזאי , הסמוך לקונסוליה הישראלית , וראה את פניו הנפולות של שמיר בשובו . שמיר שיחזר בפני לייזר את השיחה : “ שוחחתי עם עמית על רצוני לעבור לנפתלי קינן . מאיר לא נראה נלהב . יותר מזה , הוא אמר כי עליי להמשיך בתפקידי הנוכחי , כמספר שתיים של יריב , ואם אינני רוצה – עליי לעזוב את המוסד . “ ’ ואכן , שמיר עזב בסגנון של מהיום למחר . ארז מזוודה וחזר ארצה . לימים , בשיחה בביתו ברמת חן , העריך לייזר שרון כי על אף ההערכה ההדדית בין יריב לשמיר , העבודה המשותפת ביניהם נדונה מראש לכישלון . “ היו ביניהם הבדלים של שמים וארץ . זה היה יליד ארץ ישראל וזה בא מפולין . זה היה מפקד גדוד בפלמ “ ח וזה היה מפקד ארגון מחתרת קיצוני . והיו עוד הבדלים בסגנון ובמנטליות . “ כשחזר ארצה , שמיר , שחבק אישה וילדים והיה זקוק לפרנסה , פנה להראל . בן משפחה של הראל , שהתגורר בכפר-סבא וייצר מזרנים , קיבל את שמיר לעבודה . סטייה קצרה לצורך השלמת מעגל : ההתקשרות בין שמיר לבין מפעל המזרנים נמשכה מספר שנים , עד שהחליט שמיר לעבור לתחום חדש : יהודי ברית המועצות . בתחום הזה עסק גוף שהיה אז סודי ושמו “ נתיב . “ זה היה בראשית שנות ה , 70 - כשבברית המועצות הייתה התעוררות יהודית גדולה . באותה עת , החל שמיר להוציא לאור עיתון מחתרתי ברוסית ושמו “ הביתה . “ העיתון הוברח על ידי אישים מן המערב אל תוך בריה “ מ , וחולק בין היהודים . כשנודע לראש המוסד החדש , אלוף צבי זמיר , על עיסוקו וכוונותיו של שמיר , זימן אותו והציע שלמען ביטחונו האישי וביטחון המערכת שבה עבד , יחדל מעיסוק הכרוך בנסיעות לגוש המזרחי . שמיר חזר לפריז בניסיון לפעול בקרב חוגי “ הרוסים הלבנים , “ המתנגדים המסורתיים של “ האדומים “ מהקרמלין . שם , בבירת צרפת , פגש כמה מאנשיו לשעבר , בהם לייזר שרון , שהמשיך לשרת במוסד . גם לייזר הזהיר את שמיר מכל עיסוק הקשור לרוסים . “ בהיותך בכיר לשעבר במוסד , “ העיר לו , “ אתה עלול למצוא את עצמך מושלך , יום אחד , תחת גלגלי הרכבת במטרו של מוסקבה . “ באותה תקופה חוסל בפראג נציג הג’וינט באירופה . שמיר קיבל את העצות וחיפש תעסוקה אחרת . בשלב זה פגש בו מנחם בגין , יריב וידיד מימי המחתרות . בגין הציע לו להיות ראש אגף הארגון של תנועת ה “ חירות , “ שבראשה עמד . שמיר , שנמנע עד אז מעיסוק בפוליטיקה , קיבל את ההצעה . כמה שנים מאוחר יותר , נפגשו שמיר ויריב באירוע חברתי . הם שוחחו בידידות עוקצנית ויריב אמר בחיוך : “ יצחק , יצחק , מילא שהגעת לפוליטיקה , אבל דווקא ל’חרות’ ולראשות אגף הארגון ? לאן תגיע בסופו של דבר . ?“ שמיר חייך תחת שפמו . המשכה המובהק של האפיזודה מתרחש ב . 1982 - לקראת סיום הקרבות של מלחמת לבנון הראשונה , הוחלט כי ישראל תמנה נציג דיפלומטי בבעבדה שבמערב לבנון , כמעין שגריר זמני של ישראל במדינה . דייב קמחי , שהיה אז מנכ “ ל משרד החוץ , הובא לתפקיד על ידי לא אחר מאשר שר החוץ בממשלת בגין , שמיר , שהכיר אותו במוסד . כשנדרש קמחי לבחור נציג דיפלומטי מיוחד ללבנון , הוא נזכר בד “ ר מוטי כפיר - קפרוב , עמיתו ליחידת “ קיסריה . “ כפיר , מקורבו של יריב , קיבל על עצמו את המשימה הבלתי שגרתית . וכאן מגיעה הפואנטה של הסיפור : בטרם צאתו לתפקידו , שלא היה חף מסכנות , הוזמן כפיר לתדרוך אצל שר החוץ . שמיר היה ידידותי וחייכן ואף העלה זיכרונות משותפים . בתום התדרוך , ביקש מכפיר כי ימסור דרישת שלום ליוסק’ה יריב , וכשיעשה זאת , שיזכיר לו את שאלתו : “ יצחק , יצחק , מה ייצא ממך בסוף . ?“ “ ספר לו מה יצא ממני בסוף , “ חייך שר החוץ בהווה וראש הממשלה לעתיד . לימים התבדחו ביחידה ואמרו , שאלמלא מאיר עמית ויוסק’ה יריב , יתכן וההיסטוריה של ראשות הממשלה בישראל הייתה נראית אחרת לחלוטין . › בתקופה שבה לא היה ציוד קשר מודרני והבולשת הבריטית ידעה הרבה יותר ממה ששיערו היהודים , פיתח שמיר סגנון פיקודי מיוחד . הוא העניק לאנשיו חבל ארוך , הציע תדרוך קצר ותמציתי שכלל ציון מטרה ספציפית וברכת הדרך . את כל השאר הוא הותיר לאנשי השטח . שמיר הפעיל מנגנון רזה וכמעט בלתי נראה . סודיות רבה אפפה את הכול , עד כי אנשים ביחידה הקטנה התבדחו על חשבונו ואמרו כי הוא נוהג לגרוס את העיתון , לאחר סיום הקריאה
|
|