|
|
עמוד:21
בין היחידות לא התקיים קשר . הדברים הגיעו לידי כך , שלוחמים משתי היחידות פעלו לעתים באותה מדינה , ואף נתקלו זה בזה . על תיאום כמעט ולא דיברו . יתרה מכך : תיבות הדואר של “ ו 188 המפרץ “ בפריז , למשל , היו סמוכות זו לזו . לעתים , כשהגיעו אנשי השטח לרוקן את התיבה , היו נתקלים זה בזה בלי לדעת כי הם עוסקים בחומרים זהים מטעם אותה מדינה . ראש המוסד החדש וראש אמ"ן לשעבר אלוף מאיר עמית , שהתיך את “ המפרץ “ אל תוך תבניתה של יחידה , 188 לא זכר , בראיון שערכתי עמו , פעולות חשובות שביצעה יחידת “ המפרץ . “ האם הסיבה טמונה ברקע העכור והטראומטי ביחסיו עם הראל לאחר שמונה כמחליפו ? אולי במידור הקיצוני שהנהיג האחרון ? או שמא מדובר באמת בהשתקפות של הערכה היסטורית - מקצועית נקייה . כך או כך , ותיקי היחידה המאוחדת “ קיסריה , “ שייסד יוסקה יריב , כעסו כשבביקוריהם במטה “ קיסריה “ במוסד לאחר פרישתם נאלצו לראות על קיר לשכתו של המפקד את תמונתו של יצחק שמיר , מזעיפה גבות לעומתם , ראשונה בשורת התמונות של מפקדי העבר . לא אחת התבטאו וטענו כי “ קיסריה “ היא אחת , וכי לשמיר אין זכות להיחשב מפקדה הראשון . המבצע שלא מומש להיסטוריונים הבלתי רשמיים של “ המוסד “ זכור לפחות מבצע אחד , בלתי ממומש ( שעליו סיפר למחבר איש “ המפרץ “ לייזר שרון , ( שבגינו ראויה יחידת “ המפרץ “ לתואר היחידה המבצעית הראשונה במוסד . בהיעדר נתונים באשר לסוגי הפעילות של “ המפרץ , “ אין למחבר יכולת ואף לא כוונה לקבוע עמדה . עם זאת , עובדה אחת איננה ניתנת לערעור - קביעה חד - משמעית של מסמך רשמי פנימי , וזו לשונו : “ יחידת ‘ המפרץ’ לא הצליחה להדביק בהתפתחותה , משאביה ויכולותיה את יחידת אמ . (“ 188 ) ן “ במבצעים בחו “ ל , ובמיוחד בפרשת המדענים הגרמנים במצרים ( קבוצה של מדענים , מהנדסים וטכנאים ממערב גרמניה שפעלו בשנות ה 60 - במצרים ועסקו בפיתוח טכנולוגיה צבאית מתקדמת , ( נקבע כי צה “ ל הוא הקובע את הצי ח “ ) ציון ידיעות חיוניות (; “ המוסד “ נותן את המל ם “ ) מודיעין למבצע (; ואילו אמ - ן “ באמצעות יחידה – 188 מבצע . איש לא היה מאושר מן הסידור הזה . מאז התפרסם בחשאי “ מבצע סוזאנה “ והתגלה השבר הגדול במצרים באמ"ן ובמטכ “ ל , אנשיו של הראל החביאו לא פעם קריצה כל אימת שהוזכרה יחידה . 131 הם ראו בה חבורה של אנשי צבא הנעדרים את הרגישות הנדרשת לפעילות שעיקרה “ מבצעי פינצטה . “ בנוסף , אכן היה שוני חברתי מסוים , לא גלוי לעין בלתי מזוינת , בין ראשוני “ המוסד “ ו “ המפרץ “ לבין ראשוני אמ “ ן ויחידה . 131 השוני הזה לא נעלם מעיני הצדדים , שלא פעם מצאו עצמם מקנטרים זה את זה , בפומבי ובסתר . ראשי יחידה , 188 כולל מפקדה מוטקה בן - צור , היו אנשי פלמ “ ח . בין בכירי המוסד היו , בעיקר , בוגרי החוגים האזרחיים של “ ההגנה , “ וכן אנשי הש ) י “ שירות ידיעות , המודיעין של ארגון “ ההגנה . “( הפלמ “ חניקים נתפסו כמי שאינם בקיאים בשפות זרות , כמי שגינונים אירופיים אינם שגורים בהתנהגותם , ורגישותם למרכיבים התרבותיים המובנים בשליחויות העלומות איננה גבוהה . יותר מכך : לאיש ממפקדי 188 לא היה ניסיון מודיעיני ממשי . הם לא היו בש “ י , לא הורגלו לעבודת מודיעין משרדית ולא הפעילו סוכנים . אנשי המבצעים של אמ “ ן היו ברובם ילידי הארץ ואף צעירים יותר מרוב אנשי המוסד . מכיוון שהיו אנשי צבא , נרתעו מאופן הניהול המחתרתי של הראל . מבחינת אנשי , 188 הראל היה ראש חבורה של גברתני השטעטל , שניהל את ארגונו באמצעות פנקס ופתקים , כאילו מדובר במכולת . יחס זה אף החריף משהו , כשגונבה השמועה כי הראל בנה את “ המפרץ “ על הגרעין הקשה של אנשי אצ “ ל ולח “ י . תולדותיה המפורטים של “ המפרץ , “ כמו גם תולדות מחליפתה “ קיסריה , “ לא התפרסמו . עם זאת , שמה של “ קיסריה “ הופיע בשנים האחרונות בספרים ובעיתונים , בדרך כלל בציון העובדה כי החומר מצוטט מפרסומים זרים . שמה של יחידת “ המפרץ “ לא הופיע כלל . כדי להבין טוב יותר את מהלך האיחוד שביצע יוסקה יריב , בספטמבר , 1963 ראוי לומר כאן כמה דברים על “ המפרץ . “ הכתוב מתבסס על דברים שאמרו למחבר , לפני מספר שנים , ותיקי היחידה , שהשתלבו מאוחר יותר ב “ קיסריה , “ וכן על דברים שכתבו בספריהם איסר הראל וסגנו , יעקב כרוז . פצצה לשגרירות הרוסית בראשית שנות ה 50 - פעלו אנשי אצ “ ל ולח “ י לשעבר באופן עצמאי , לעתים בהתארגנות מצומצמת , מול יעדים ש “ הרגיזו “ אותם . אחת הפעולות שהדאיגה את ראש הממשלה דוד בן - גוריון ואת איסר הראל הייתה השלכת פצצה לשגרירות הרוסית בר “ ג , בפברואר , 1953 בתגובה לצעד אנטי - יהודי של הקרמלין . ברית המועצות השעתה אז באופן זמני את יחסיה עם ישראל . בשיחה בין הראל לבן - גוריון עלה רעיון , לגייס את לוחמי מחתרות הימין . התברר כי לבן - גוריון הייתה הערכה אישית ללהט הלאומי , למסירות ולניסיון המבצעי , במיוחד של אנשי לח “ י . הוא סבר כי בתנאים מסוימים , ניתן לרתום את הפוטנציאל הזה לטובת המדינה . הראל נועץ בעניין עם ראש השב “ כ , עמוס מנור , שהיה בעד . כך פנה איסר ליצחק שמיר , לשעבר מפקד מחתרת לח “ י , והציע לו להקים חוליה מבצעית נספחת ל “ מוסד , “ שתפעל בחו “ ל ותשגר גם לוחמים למדינות יעד . נקבע כי מטה החוליה יהיה בפריז . שמיר נענה לאתגר . הוא אסף אליו כמה מן החבר’ה הוותיקים , שהיו אז עדיין צעירים ותוססים , וגייס אותם . ביניהם היו יעקב ( יאשקה ) אליאב , דוד שומרון , הרצל עמיקם , יוסף עדניה , חיים שבתאי ואליעזר שרון " ) הקבצן . ( " יעקב כרוז , סגנו של איסר , כתב לימים כי “ ההשתלבות הייתה מאוד מוצלחת . “ תחילה הוקמה “ חוליית שמיר “ ובהמשך היחידה התרחבה מעט וקיבלה את הכינוי “ המפרץ . “ המבצע הראשון שהוטל על שמיר ובחוריו , היה להשיג מידע על עסקת הנשק הצ’כית שרקמה מצרים בסיוע ברית המועצות , אחרי פעולת הגמול של צה “ ל בעזה )“ חץ שחור “ . ( 1955 תפקידו של שמיר היה לבדוק את מבנה העסקה , הן מבחינת אישור הידוע והן לגילוי הנסתר . שמיר רתם לעניין אישים שהיו קשורים ללח “ י באירופה וסייעו רבות לעצורי המחתרת , שברחו ממקום גלותם באפריקה . בן - גוריון קיבל מהראל מידע מקיף למדי על העסקה , שנכלל במערכת השיקולים שלו כשהחליט להצטרף לצרפתים ולבריטים במבצע סואץ . מטרת ישראל הייתה לפגוע בהתחמשות של מצרים בנשק חדיש . איסר מינה את מייק הררי – לימים מבכירי “ המוסד “ - לאיש הקשר שלו עם “ חוליית שמיר . “ מייק , בעברו איש פלוגה ד’ של הפלמ “ ח , היה באותה שנה ( 1956 ) ראש שלוחת “ צומת “ בפריז . גם שמיר הקים שם את מטהו . איסר גם אלופי המטכ"ל , ובהם רמטכ"לים ואף ראשי חיל המודיעין , הודו בינם לבין עצמם כי הראל צודק , וכי יחידה מסוגה של 131 אכן צריכה לפעול במוסד . אלא שאיש לא תמך בכך בפומבי בפורומים המתאימים . מעגל המתנגדים היה רחב . הקנאים ביותר היו מפקדי היחידה לדורותיהם , שהאמינו כי בידיהם כלי רב עוצמה וכי אסור להעביר אותו לידיים חיצוניות , ולכאורה בלתי מנוסות
|
|