הקדמה

עמוד:6

אפשר כמובן לומר שאמונתם של בני משפחתה של בעלת הבית בכוחה של ההטבלה היא שהולידה את האפקט רב העוצמה של הסימן הדתי . אם שפה – או כל מערכת סימנים אחרת – היא מערכת של הסכמות חברתיות שמקשרת בין סוגים מסוימים של ייצוגים ( אורליים , ויזואליים , מחוות גוף וכיו"ב ) ובין משמעות ( תוכן , ( הרי אותן הסכמות חברתיות יש להן בוודאי השפעה ניכרת על אלה החולקים אותן . אך מה שבולט בסיפור הקטן הזה הוא שבשעה שבני המשפחה מוטבלים לנצרות הם עדיין אינם נוצרים , כלומר הם אינם שייכים למערך החברתי שבו יש לסימן ההטבלה משמעות ותוקף , ולפיכך לא היה הסימן אמור לפעול עליהם . לסימן יש אפוא כוח רב כל כך , שהוא יכול להשפיע אפילו על מי שאינם משתתפים פעילים במערך החברתי שבו הוא מתפקד . בדיוק כמו שהאותיות שעל עורו של בלק ' מגיעות עד הנפש' של הכלב , אף על פי שהוא עצמו אינו יכול לקרוא אותן . המספר של הרומן אינו מוסר לנו כיצד בדיוק צבר סימן ההטבלה כוח השפעה כה גדול על המציאות , ואינו מפרט מדוע לא הצליחה המשפחה להפריד בין המחווה הפיזית ובין תוצאותיה הרליגיוזיות . וזה אחד המאפיינים המרכזיים של המספר הזה : דברים הם כמות שהם , לא תמיד יש להם הסבר . ואפילו ניתן להם הסבר , היינו צריכים לנהוג בו חשדנות , שכן המספר נוקט פעמים רבות טון אירוני ומשתמש במבעים משולבים , כשהוא מצטט בקולו שלו דמויות שהוא חולק על השקפותיהן במובהק . בחיבור הזה אני מבקשת לבחון את המבנה ואת דרכי הפעולה של מערכות סמיוטיות ב'תמול שלשום . ' מקרה המבחן האולטימטיבי לפרספקטיבה סמיוטית על הרומן הוא כמובן בלק , כלב החוצות שהיה לטקסט מהלך , שנשא את המילים ' כלב משוגע' על גבו בשכונות ירושלים , עד שנכבש בידי הסימן שעל עורו ונהיה משוגע . ועם זאת , בלק

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר