|
|
עמוד:13
השתקפות של ענפי נוסח קדומים של הטקסט המקראי . הקבוצה השנייה היא קבוצת החיבורים שאפשר לכנותם ' כתתיים , ' ומהם נלמד על עולמה של עדה מתבדלת . עם המגילות האלה נמנות המגילות שכבר הזכרנו , מגילת מלחמת בני אור בבני חושך , פשר חבקוק , מגילת ההודיות ומגילת הסרכים . להן נוכל להוסיף את ' מגילת ברית דמשק' ( שעותק שלה התגלה בגניזה בקאהיר וכתבי יד מקוטעים נמצאו במערות , ( ' מגילת מקצת מעשי התורה , ' פשרים על נחום , תהילים וישעיהו ועוד . בקבוצה השלישית מגילות שמכילות חיבורים שהם חיצוניים למקרא וחיצוניים לעדה ובהם פרוזה ( כדוגמת המגילה החיצונית לספר בראשית שהזכרנו וכן ' ספר חנוך' ו'ספר טוביה' בעברית ובארמית , ( משלים , אמרות חוכמה , קטעי תפילה ( כדוגמת החיבור המוכר בשם ' דברי המאורות , ( ' תהילות , קטעי מקרא למיניהם שמאוגדים בחיבור אחד ועוד . החיבורים ששייכים לקבוצה הראשונה והשלישית אפשר ואפשר שהובאו מירושלים ואולי אף מספריית המקדש . החיבורים המסווגים בקבוצה השנייה – קשה לשער שחוברו בירושלים שהרי כותביהם מעידים על עצמם שפרשו מירושלים וגזרו על עצמם גלות מן העיר ומשאר העם והם חיים כעת בחברה שרואה בעצם אורח חייה תחליף , אם כי זמני , לפולחן במקדש . אין להכחיש אפוא שבמערות קומראן התגלו מגילות שנכתבו בקרב עדה פורשת . עדה זו היא המכונה בפינו עדת קומראן , וכינויה הוא קיצור להגדרה הארוכה והמדויקת יותר : העדה שכתביה כלולים במגילות שהשתמרו במערות ליד חורבת קומראן . הסיבה שהביאה את עדת קומראן לפרוש מן העיר ומן העם רמוזה בכמה חיבורים ומובעת באופן גלוי במגילת מקצת מעשי התורה . מגילה זו , שפורסמה בשנות התשעים , היא איגרת שנכתבה בקרב העדה ונשלחה , כפי הנראה , אל הכוהן הגדול בירושלים . כותב האיגרת ביקש לשכנע את המכותב לשנות סדרים הנהוגים במקדש . הוא גוער במכותב על השימוש שנעשה בתבואה שגודלה בשדות נוכרים , על שפיכת נוזל טהור לכלי טמא והגדרתו טהור , על הקלות יתר בתהליך טיהור מצורעים , על נישואי תערובת הנהוגים בקרב הכהונה , על שימוש לא נכון בכלי נחושת במקדש ועוד . בסיום המכתב מצהיר הכותב : ' ואתם יודעים שפרשנו מרוב העם ומכול טמאתם ומהתערב בדברים האלה ומלבוא עמהם לגב אלה' ( ג , . ( 7–8 אם כן , הסיבה לפרישה ולבידול היא בראש ובראשונה מחלוקת שהתגלעה בין העדה הפורשת ובין הרשויות בדבר פרשנות ופיתוח של מצוות התורה הקשורות בטומאה וטהרה , פולחן במקדש והתנהלות הכהונה במקדש ומחוצה לו . לשון אחר , הסיבה לפרישה היא מחלוקת הלכתית . 15 לסקירה ראו טוב , הטקסטים המקראיים , עמ' 63–8 . 16 הכותב והמכותב אינם מזוהים במגילה . בתחילה סברו החוקרים ששולח האיגרת הוא ' מורה הצדק , ' שמתואר כמי שביסס את העדה והתווה את דרכה . היום נוטה המחקר לדעה שהאיגרת נכתבה באמצע המאה הראשונה לפנה"ס , שעה שמורה הצדק כבר לא היה בין החיים ( על כך ראו קנוהל , תיארוך , עמ' . ( 166–170 העובדה שעותקים של האיגרת השתמרו בידי הקבוצה הכותבת מעידה שהיא שימשה גם אמצעי להגדרה עצמית של העדה בתקופת כתיבת האיגרת ואחריה . על כך ראו פראד , ממ"ת , עמ' . 526–507 17 גילויים , , 10 עמ' . 58
|
|