|
|
עמוד:9
ההיסטורי שהקולנוע מככב בו - על אחת כמה וכמה . מה שעשה היידן וייט למתודה ההיסטורית היה בעל השלכות מרחיקות לכת עוד יותר למן הרגע שהמסמך הקולנועי היה לחלק מקובל ממארג המסמכים ההיסטוריים . כאן היטשטש גם הגבול הברור לכאורה שבין תעודה היסטורית וסיפור היסטורי שאינו 'תיעודי . ' גבול זה התערבל משני צידיו : מה שנחשב כתעודה היסטורית נידון יותר ויותר כפרשנות , ומה שנחשב בפיקציה מנותח יותר ויותר כמסמך , כעדות , לפחות במה שנוגע למגמת יוצריו ולאופני התקבלותו . מה עוד שעולם מושגי התרבות שאנו מונחים על ידו קשור בטבורו לעולם הדימויים והסמלים שמייצגת תעשיית הקולנוע העולמית . יתר על כן : ההיסטוריה כמקצוע למדה להתייחם יותר ויותר אל ההבדל שבין היסטוריה וזיכרון והיא עוקבת אחרי הדרכים שבהן נוצר , משתמר ומשתנה זיכרון קולקטיבי . לעניין זה טובעת התמונה הנעה של המאה העשרים את חותמה המובהק . אין להתפלא איפוא , שמרבית המאמרים המופיעים בספר שלפנינו נסבים סביב סרטים בעלי נושאים היסטוריים שאינם מוגדרים על פי אמות המידה המסורתיות 'סרטים תיעודיים . ' כלומר : סרטים שמתעדים בזמן אמת את נשוא התעניינותם . דווקא סרטים עלילתיים מצויים יחסית יותר במרכז התעניינותם של היסטוריונים , משום שהם מלמדים על תרבותה ועמדותיה של החברה שייצרה אותם , או שהייתה אמורה לצפות בם ולהגיב להם . מרבית הסרטים שההיסטוריון נחשף להם אינם סרטים שהיו מיועדים מראש לתעד באופן שיטתי את נשוא עלילתם , אלא היוו יותר פרשנות של נתונים ועובדות המוגדרים כ ' היסטוריה ' בין אם מדובר ב ' גלדיאטור ' ב , ' קברט ' או ב ' קרב על אלג ' יר . ' פרשנות קולנועית זאת , השונה מפרשנותו של היסטוריון מקצועי , היא עצמה מהווה מקור לעיון מצד ההיסטוריון : אנו למדים כיצד מסופרת בשפה חזותית פרשה היסטורית על ידי נציגי התקופה היוצרת את העבודה הקולנועית . אנו גם נאלצים להתמודד עם סיפור היסטוריה השונה לחלוטין מאופני הסיפור בספרי הלימוד המקובלים . יתירה מזאת : סרטים שנושאיהם אינם היסטוריים הם חומר נפלא בידי ההיסטוריון שעניינו היסטוריה תרבותית או חברתית בת זמננו . די אם ניקח לדוגמא את המשפחה הבורגנית כנושא בסרטי אינגמר ברגמן מחד ןוודי אלן מאידך , או את מקומם של האישה או המהגר בקולנוע האירופי העכשווי כדי להבין עד כמה אנו נזקקים לקולנוע כדי להשלים את תמונת העבר הקרוב . עם זאת יש בכרך שלפנינו גם די דוגמאות למה שקרוי בדרך כלל ' תיעוד מצולם , ' בין אם במסגרת הקולנועית ובין אם במסגרת הטלוויזיונית , זו שמציפה את עולם המידע בשפע של דימויים ואיקונות . יש סכנה בשילובים מן הסוג 'היסטוריה וקולנוע' 'היסטוריה וספורט , ' 'היסטוריה ומוזיקה ' וכיו"ב , שיהפכו למעין מתחמים של מחקר ועניין מחוץ למעגל המרכזי של המחקר ההיסטורי ושל גילדת ההיסטוריונים . לכן כדאי להדגיש שבמקרה שלפנינו אין מדובר בהיסטוריה של הקולנוע אלא במערכת היחסים שבין ההיסטוריה והזיכרון
|
|