|
|
עמוד:13
סנהדרין מחמיה אפין לשלמה [ ועלתה סנהדרין להראות פנים לשלמה , ( G ) ״ [ ואילו בגרסת התלמוד הבבלי נאמר ״שלח שלמה לבי מדרשא [ פנה שלמה בשאלה לחכמי בית המדרש ] ״ . כלומר בגרסה הארץ ישראלית ניתנה עדיפות לסמכות המלך על פני סמכות הסנהדרין , ואילו בגרסת הבבלי ניתנה קדימת ערך לסמכות חכמים על פני סמכות המלך . שתי העדפות נוגדות אלו מבטאות הבדל דומה בין התפיסה הארץ ישראלית והבבלית , הכרוך גם הוא בשאלת קדימות הערך ללימוד התורה . פער משמעותי ביותר בין שתי הגרסאות ניכר במבנה העריכה שלהן : ברות רבה ( 2 )* ישנו איחוי בין שני סיפורים ( או שתי אפיזודות שונות , ( שבאחד מהם מתואר שדוד הניצב בפני מותוש ( מוטיפמות ( B–F ובאחר שמפגש שלמה עם חכמי הסנהדריןש ( מוטיפמות H– , G בדיון על טלטול גופת המלך בשבת . ( בגרסת התלמוד , ( 1 )* לעומת זאת מצומצמת האפיזודה השנייה ממפגש ודיאלוג בין הצדדים לכדי שאלה יחידה ותשובה יחידה , הנמסרות באמצעות שליח . נראה כי כבר במסורת הארץ ישראלית הקדומה גובשו שתי החטיבות הללו לכדי חטיבה אחת , שאנו מתייחסים אליה כאל גרסה סיפורית אחת . מספר שיקולים נוספים , תימטיים ולשוניים , מאששים את ההנחה בדבר קדימותה של גרסת רות רבה ( 2 )* לגרסת התלמוד : ( 1 )* א . היינימן מצביע על ייחוסה של הדרשה מן התלמוד הבבלי , שבה משובץ הסיפור , לרש תנחום שמן היישוב נוי שבצפון ארץ ישראל , והוא גורס שעורך הסוגיה התלמודית השתמש במסורות ארץ ישראליות קדומות שהיו בידו . ב . הביטוי ״ארכיות״ שבגרסת רות רבה שייך לרובד של הארמית הארץ ישראלית שבמדרשי האגדה הארץ ישראליים הקלאסיים . גם הביטוי ״ולא מתניתא היא״ המובא ברות רבה , כלומר , ״וכי לא משנה מפורשת היא ? ״ , הוא ארץ ישראלי מובהק ואופייני לירושלמי ולמדרש הקדום . ג . הנמען שאליו מופנות שאלותיו של שלמה ברות רבה הוא הסנהדרין , שהוא מוסד ארץ ישראלי מובהק , ואילו בגרסת הבבלי הומר הנמען בשבית המדרשש , שהוא מוסד מאוחר יותר . באפיונים אלה , בצירוף אותם שנזכרו לעיל , די כדי להכריע ולקבוע את קדימותה של גרסת רות רבה ( 2 )* ביחס לגרסת התלמוד הבבלי . ( 1 )* מכאן מוסברים גם השינויים התימטיים בין שתי הגרסאות . בגרסאות ימי הביניים , ( 11 * , 10 * , 9 * , 7 * , 6 * , 5 * , 3 )* הנשענות בעיקר על גרסת הבבלי , ( 1 )* יש שינויים קלים בלבד . בספר הקבלי פרדס רמונים ( 7 )* מובא הסיפור בציטוטים קטועים תוך שימוש מרובה במילת ״וכוש״ לעתים גם באמצע משפט , מה שעשוי ללמד כי הסיפור היה נודע בקהל ולכן המחבר לא ראה צורך להביא את הנוסח בשלמותו . גרסת מנורת המאור ( 5 )* לר' יצחק אבוהב כוללת אך ורק חלק מן הגרסה השלמה שבתלמוד הבבלי , ( 1 )* המשמשת לה מקור . בגרסה מאוחרת זו מובאים תיאור של דוד הלומד תורה והאמצעי שנוקט מלאך המוות כנגד זה ( מוטיפמות F , E , D בלבד . ( גרסה זו משובצת בהקשר רחב יותר של דרשה העוסקת בכוחו של לימוד התורה וניתן לצטט מן ההקשר משפט אחד ככותר ״תורה מצלת ממלאך המוות״ . התורה מכונה בגוף הדרשה בתארים ״עץ חיים״ , ״אורח חיים״ ומשולה למטר ולטל , המעניקים חיות . ואכן , ההקשר הרחב של
|
|