|
|
עמוד:8
ספר זה בוחן היבטים פואטיים , תרבותיים והיסטוריוסופיים של הרומן יעיש , ובאמצעותם הוא מבקש לפרש את מפעלו הספרותי ה״תימני״ של הזז . במהלך המחקר על יעיש מוארות זיקותיו של הזז למסורות טקסטואליות קדומות ומתבררות עמדותיו בסוגיות אקטואליות לזמנו , כגון שאלת מקומו של הסופר בתרבות , שאלת ה״נוסח״ ופולמוס ה״כנעניות״ . מחקר זה חיוני לא רק להבנת המיני נרטיב האישי של הזז כפרוזאיקון , אלא לא פחות מכך להבנת אקלים התרבות שבו פעל : באיזה אופן ניסה לייבא אליו ״עדתיות״ אחרת , כיצד התקבל ניסיונו זה ואיזו השפעה נודעה לו על התפתחותה של הספרות העברית בארץ בשנות הארבעים והחמישים – הן מבחינה רעיונית והן מבחינה סגנונית . הזז הוא חניך של ספרות התחייה , ובמובנים רבים ממשיך דרכה . מאז ראשית דרכו כסופר , עמדו השפה העברית , הספרות העברית והעם היהודי בראש מעייניו , ועבודת חייו הספרותית הוקדשה לכינון מפעל ספרותי שישקף את ״הקומדיה האנושית״ היהודית של מפנה המאות התשע עשרה והעשרים . חיי הנדודים של הזז כפליט במזרח אירופה ובמרכזה הביאוהו לראות בביוגרפיה האישית שלו ייצוג בזעיר אנפין של הביוגרפיה הלאומית , ואכן ניתן לאתר חלקים אוטוביוגרפיים השזורים באופן גלוי וסמוי בסיפורת שלו לכל אורכה . עם זאת , בהשפעת הלכי הרוח שספג מספרות שלהי המאה התשע עשרה ברוסיה , שאף הזז להשמיע בסיפוריו קול תרבותי קולקטיבי , מעין דיבוב קולה של רוח העם . ( Geist-Volk ) משום כך בחר לטשטש את הפרסונה האינדיווידואלית שלו כמחבר באמצעות שימוש בפסאודונים ( חש צבי , זכריה אוזלי , ( וכן לצמצם את נוכחות האני ליצירת מופת ולמיטב יצירתו של הזז . עם אלה נמנים : ברוך קורצווייל , דן מירון , בנימין יצחק מיכלי , בנימין תמוז , שלום קרמר , אהרון בן אור ( אורינובסקי , ( עדי צמח , ואחרי כן הלל ברזל ויהודה רצהבי . ראו לדוגמה : ברוך קורצווייל , ״הטטרלוגיה של חיים הזז״ , הארץ 30 ) באפריל , ( 1953 עמש ; 5-6 שם 22 ) במאי , ( 1953 עמש ; 5-6 דן מירון , חיים הזז : אסופת מסות , מרחביה : הקיבוץ הארצי וספרית פועלים , 1959 , עמש ; 43-111 ולאחרונה : ״אף על פי כן נוע ינוע ( על חיים הזז , ״ ( דימוי 23 , ( חורף תשס״ד , ( עמש . 42-48 במשאל עיתונאי מ 1958 שכלל את פרופש ברוך קורצווייל , הסופר והמבקר אריה ליפשיץ ומנהל מוסד ביאליק משה גרדון , הוכתר יעיש כאחד מספרי הפרוזה החשובים שראו אור בעשור הראשון לקיום המדינה , בצד יצירות כעד הנה לעגנון ומלך בשר ודם למשה שמיר . ראו : ״הספרים החשובים ביותר״ , מעריב 2 ) במאי , ( 1958 עמש . 15 4 מיני נרטיב ( narrative-mini ) מציין את פירוקו של נרטיב העל , ( metanarrative ) במינוחו של ליוטר , ( Lyotard ) ליחידות חסרות מרכז של נרטיבים חלקיים , סובייקטיביים , המשקפים תודעה מסוימת ומוגבלת . בשני העשורים האחרונים נראה כי השיח ההיסטוריוגרפי על אודות הספרות העברית הטמיע בקרבו תפיסה זו , והוא אינו מתאפיין עוד במחשבה על אודות רצפים ספרותיים דיאכרוניים ממושכים או עלילות על , המושתתת על פרדיגמה של התפתחות רוחנית על ציר גנרטיבי עקיב . ראו : זשאן פרנסוא ליוטר , המצב הפוסטמודרני , תרגם מצרפתית : גבריאל אש , תל אביב : הקיבוץ המאוחד ; 1999 , יגאל שוורץ , ״מחשבות על מאה שנות היסטוריוגרפיה של הספרות העברית החדשה״ , מה שרואים מכאן , אור יהודה : כנרת , זמורה ביתן ודביר , תשס״ה , עמש . 11-23
|
|