מבוא

עמוד:13

עמד על חשיבות מעמדי במחקר הישראלי ; " לכן , " המשפט השני המליץ לפרסם את המאמר כמות שהוא . שתי חוות הדעת האחרות היו רצחניות ומפורטות . לו הייתי העורך , הייתי דוחה מאמר כזה בלי היסוס . אך העורך כתב לי שאם אתקן את מאמרי בהתאם להערות השופטים , אוכל להגישו לשיפוט שנית . אחרי כמה ימים של כעס החלטתי לעשות בכל זאת את השינויים המוצעים . אך עד מהרה הבנתי שאם אעשה את השינויים , יתקבל מאמר שונה בהחלט מזה שהתכוונתי לכתוב . מתברר שהשופטים ציפו למאמר אחר ממה שכתבתי , ובכל פרט שלא תאם ציפייה זו ראו פגם . אז למדתי דבר–מה חשוב על דרך הכתיבה שלי . יש לי נטייה להתנהל כך שהכתוב יוביל למסקנות מפתיעות , בלי כל התראה . האפקט עשוי להיות חזק מאוד , בתנאי שהקוראים מזהים את הכוונה . אך אם לא יזהו , עלולים הם להחמיץ את כוונת המאמר ולדחותו . החלטתי אפוא לערוך את מאמרי בהתאם לגילוי זה . בגוף המאמר לא שיניתי מילה ; אך הקדמתי לו פסקאות אחדות המבהירות מראש לאן אני חותר , והוספתי שתי פסקאות בסוף הסוקרות לאן הגעתי . הפעם נתקבל המאמר " חלק . " על הנוסח המשוכפל של מכתב ההתקבלות הוסיף העורך בכתב ידו . “ Congratulations for your fine essay , and thank you for offering it to Humor " פרק , 7 על השרבושטות ( שרבוט + שטות , ( באנגלית , ( doodle + droll ) droodle נולד כמעט במקרה , בתגובה למאמר מאת , W . J . Pepicello על הכשירויות הקוגניטיביות הנדרשות לחידות מילוליות וחזותיות , שנתפרסם באותה חוברת של Humor שבה נתפרסם מאמרי על בדיחות הזוועה . פפיצ'לו רואה בשרבושטות חידה חזותית , ורק באחד מניתוחיו הוא מזכיר גם אבדן אוריינטציה ( מרחבית ) ואת הצורך באוריינטציה מחדש , כגורמי הוק לאותו ציור . אני מראה שהשרבושטות עיקרה מקבץ של אמצעים קוגניטיביים שיש בהם כדי לעורר הלם של אבדן אוריינטציה ריגושית . אני טוען שהשרבושטות במיטבה גורמת לא רק לשנות את הפרספקטיבה של האוריינטציה המרחבית ; היא מחייבת החלפה פתאומית של עצם המנגנון הקוגניטיבי המונח ביסוד האינטרפרטציה . לפיכך ההלם מזעזע את אשיות המערכת הקוגניטיבית במידה יתרה . גרסה מוקדמת של פרק , 8 " הפוטנציאל האסתטי של נבלה , " נתפרסמה . ב–1968 מאמר זה הוא " קריאה מדוקדקת" ( close reading ) בשירו של בודלר " נבלה , " בשיטות New–ה Criticism והסטרוקטורליזם . מניתוח הדקויות הסמנטיות עולה וצצה תבנית מקיפה , התבנית הגוברת בהדרגה של ריקבון הגוף המבחיל , הנושא בחובו , באורח פרדוקסלי אך כתוצאה מתחייבת , גם את היפוכו : גיבוש המהות האלוהית של הרוח המזוקקת . כן הצבעתי על המסגרת הסיטואציונית של השיר השאולה ממסורת שירית מנוגדת , של משוררי הפליאדה בני המאה השבע עשרה : זוג הנאהבים הנתקלים בטיול הבוקר שלהם בעצם המזכיר את ארעיות החיים . בזמן כתיבת הגרסה הראשונה לא היו בנמצא דיונים מפורטים בשיר זה , ובוודאי לא מהבחינות שהמאמר שלי דן בהן . אך שנים אחרי כן מצאתי מונוגרפיה אנגלית משנת 1960 של Alison Fairlie על בודלר , ובה היא הציגה בעמודים ספורים משהו דומה לתבנית המקיפה שאני הצגתי . בשנים האחרונות , זיקת

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא