|
|
עמוד:11
במרכז פרק , 2 " הנסיגה הינקותית , הפרות טבו והגרוטסקי , " עומדת תפישת הגרוטסקי של באכטין . הוא מדבר על מפנה שחל במאה השבע עשרה בתפישת גוף האדם . קנון הגוף הישן טיפל בחדווה רבה בכל פתחי הגוף ובליטותיו ובהפרשות ובאוכל היוצאים ונכנסים דרכם . לפי הקנון החדש כל זה נעשה טבו ; את הפה הפעור לרווחה בצחוק מחליף החיוך הדק של המדונה . באכטין דן בתהליך הזה במושגים סמיוטיים והיסטוריים ; הוא נמנע בקפידה מכל דיון פרוידיאני . אבל הצורך בהתייחסות פרוידיאנית לטבואים הללו ולהפרתם זועק להארה . אני משלים את המודל של באכטין במודל השאול מהפסיכואנליטיקן הדגול , שאנדור פרנצי , ( Sandor Ferenczi , 1956 : 279-269 ) בדבר הסוציאליזציה המוקדמת של התינוק מהעיסוק בהפרשותיו המסריחות והמלכלכות , דרך המשחק בבוץ המלכלך אך אינו מסריח , המשחק בחול ובפלסטלינה , ועד איסוף האבנים המוצקות , שאינן מסריחות ואינן מלכלכות – ולבסוף , איסוף הזהב והאבנים היקרות , " הטהורים ומנצנצים . " בתהליך מקביל , הסירחון של ההפרשות מומר בניחוחות הבשמים למיניהם . התפתחות זו עשויה לזרוק אור על התעניינותה של השירה הפרציוזית ( מצטעצעת ) בת המאה האחת עשרה והשבע עשרה בתכשיטים ובשמים למיניהם ; והנסיגה מהישגי התהליך הזה יוצרת את האיכות הגרוטסקית נוסח באכטין . עניין זה מודגם בפרק 2 בהרחבת–מה באמצעות בדיחות על הגרף בובי , השיר " הענקית" של בודלר ושתי אפיזודות מייסורי איוב של חנוך לוין . שירת הגן של המאה האחת עשרה מרבה להשתמש בתכשיטים ובמיני בשמים בתיאור יפי הגנים , ובכך מאפשרת להפיק הנאה בלתי אמצעית מנצנוץ הזהב והאבנים היקרות ומניחוח הבשמים . בשירו " רביבי דמעך" ( פרק , ( 4 אבן גבירול יוצר מצוקה ומבוכה בלתי אמצעיות , על ידי טשטוש הקטגוריות בין התכשיטים השונים . פרק 5 לקוח מספרי באנגלית On the Shore of Nothingness : Space , Rhythm , and . Semantic Structure in Religious Poetry and its Secular-Mystic Counterpart פרק זה צמח , למעשה , מפרקיו האחרים של אותו ספר . בספר ההוא אני מבקש לעמוד על שיבוש פעולתם הרהוטה של התהליכים הקוגניטיביים במהלך קריאת השירה , שיבוש שיש בו כדי להוליד אפקטים הקשורים דרך קבע בחוויות דתיות , מיסטיות ומדיטטיביות . הנחתי הייתה , ששיבוש פעולתם הרהוטה של התהליכים הקוגניטיביים והפסיכודינמיים עשוי לחולל בשירה לא רק את האיכות הנומינוזית , המיסטית והמדיטטיבית , כי אם גם את האיכות הדמונית והאינפרנלית ( התופתית . ( כך , למשל , הן המעורר–צחוק והן הנשגב או המעורר–רחמים או המבחיל הם פרי מנגנוני ההגנה מפני המאיים . כאשר המעורר–צחוק ומה שאינו עולה בקנה אחד אתו נוכחים יחד , מנגנוני ההגנה המנוגדים משביתים זה את זה 2 השורש תפ"ס שני כתיבים לו : בשין ובסמך . בין שאר המשמעויות , המילה מוסבת על שתי תופעות מנטליות שונות : " פרצפציה" ו"קונצפציה . " הפסיכולוגים הקוגניטיביים ייחדו את המילה " תפיסה , " בסמך , ל"פרצפציה . " כדי לשמור על ההבחנה במשמעויות , אני כותב " תפישה" ( בשין שמאלית ) כאשר אני מתכוון ל"קונצפציה" ומשמעויות קרובות .
|
|