|
|
עמוד:יב
אינו מספיק ודרוש רשיון הפעלת מונית " ( מספר ירוק ) " שאותו חילק משרד התחבורה לפי קריטריונים שונים בעבר , כמו למשל לנכי צה"ל ולמשפחות חללי צה , "ל ובשנות השבעים והשמונים הונהגה הגרלה בין כל המבקשים רשיון . על האיוולת של שיטת ההגרלה , שאפשרה לזוכים למכור את הרשיון בשוק החופשי במחירים שהגיעו עד למחיר דירה , במקום שהמדינה תמכור את הרשיון באופן ישיר ותשמור את ההכנסות בקופתה , אין צורך להרחיב את הדיבור . בסופו של דבר , המכסות וההסדרים המיוחדים אכן בוטלו והיום ניתן הרשיון במחיר אחיד לכל דורש . מטרת מדיניות הוויסות בענף , המשותפת הן למכירת הרשיונות בימינו והן לחלוקתם בעבר , היא צמצום התחרות . מדינת ישראל איננה היחידה שהנהיגה מדיניות כזאת , ולא נרחיב כאן על ההיגיון ) או על האי היגיון ( במדיניות שזו מטרתה . הדוגמה הייחודית שהעניקה מדינת ישראל לעולם הייתה שילוב בין מחיר שוק גבוה לרשיון ובין חוק שהקנה לנהגי מוניות "שכירים , " שעבדו במשך שבע שנים בענף , את הזכות לרכוש מהמדינה את הרשיון במחיר מוזל מאוד . מובן שמטרת החוק ) שבוטל מאז ( הייתה צדק סוציאלי — מי שעובד שנים רבות כנהג מונית , ראוי שיהיה בעל רשיון הפעלת מונית ולא ייאלץ כל חייו לעבוד כ"שכיר" — לשכור את הרשיון מאדם אחר . כתוצאה מהחוק , העבודה בענף נעשתה מבוקשת יותר , משום שלמעשה החוק הבטיח מענק גבוה של עשרות אלפי דולרים ) ההפרש בין מחיר השוק והמחיר המוזל ( לאחר שבע שנות עבודה . העלייה בביקוש לרשיונות בשוק השכירות הביאה , מטבע הדברים , לעלייה בדמי השכירות , כך שבסופו של דבר מצבם של הנהגים ה"שכירים , " למרות כוונת המחוקק , לא הוטב כלל . למעשה הם קנו את הרשיון במחיר מלא במסגרת התשלום החודשי של דמי השכירות . המתנה שהמדינה רצתה להעניק לנהגים השכירים התגלגלה דרך מחירי השכירות לכיסם של בעלי הרשיונות . למעשה , במקרים רבים ) תלוי בעיתוי ( גרמה מדיניות שבע השנים אף לפגיעה בנהגים ה"שכירים . " מעצבי המדיניות , שכשלו בחיזוי עליית מחירי השכירות , בודאי לא חזו את עליית מחיר הרשיון בשוק . ככל שדמי השכירות שניתן לקבל גבוהים יותר כך עולה ההכנסה מהבעלות על רשיון ובהתאם עולה מחירו של הרשיון בשוק . כך , כתוצאה מהעלייה
|
|