|
|
עמוד:9
שיחה ראשונה לקרוא את הפרטיטורה של החיים מירה : להיות אמן , במובן העמוק של המילה , זה להיות בעל חזון , לרצות להשפיע על המציאות שבה אתה חי . מהם הנושאים המעסיקים אותך כאמן , כאדם , כישראלי , כהורה , כמחנך ? אנדרה : האמן רוצה לשנות משהו בעולם , וכך רוצה גם כל מדען או מדינאי , כמו הרצל או נפוליאון , או בן אדם , במובן האמיתי של היות אדם . להרבה אנשים אין שום חזון , שום תמונה של מה שהם היו יכולים להיות ושל מה שהעולם היה יכול להיות . הם פשוט מנסים לחיות עם מה שקיים . הם חלק מהמציאות . אבל יש אדם שרואה אפשרות לעשות משהו שלא קיים במציאות , שרואה עולם שעדיין לא קיים ומשתמש בכל הכוחות שיש בו כדי להגשים זאת . מירה : באוניברסיטה היה לנו מרצה לספרות עברית , ש"י פנואלי , שאמר על עם ישראל : כל עוד העם מתגעגע ויש לו חזון — יש לו קיום . כשאין לך חזון , כשאין לך אור במרחק , כשאין לך לאן ללכת , אתה לא קיים . אנדרה : מצד שני , אילו בניתי את עצמי רק על החזון , הייתי מטורף לגמרי . לכן אני צריך להשתמש ב"מקרר" שנקרא מציאות . אבל אם הייתי רק מציאותי , לא הייתי אמן , הייתי “ מקרר" יותר מדי את החזון . מירה : מה זה “ מקרר ? " אנדרה : אנחנו דומים למכונה שעובדת על קיטור : הקיטור נוצר מכל מיני חומרים שאנחנו סוגרים בפנים , חומרים שמתפוצצים כל שנייה בתוכנו . זאת לא אנרגיה טבעית , אורגנית ; זאת אנרגיה של סבל , של סתירות ושל ספקות , ואנחנו דוחסים אותה לתוכנו . אם היינו נותנים לה לבוא לידי ביטוי כפי שהיא , היא הייתה מפוצצת אותנו על המקום , ואם היינו נותנים לה לברוח , אז היינו כמו בלון שיצא ממנו האוויר . מירה : ומה עם האנשים שמסתפקים בעשייה הקטנה שלהם ? ואיפה נמצאים אלה שלא היה להם חזון ובמקרה שינו את העולם , אלה שהמעשה שלהם היה גדול מהם ? יש שמסתפקים בעשייה הקטנה בלי לשנות את
|
|