|
|
עמוד:13
וערכים , וזאת ללא כל הצדקה וללא כל התקדמות בתחומים אחרים . תרומתה של הציונות הדתית לחברה הישראלית , אחוזי ההתגייסות והרוח שהיא נושאת בתוכה , לא זו בלבד שלא זכו להערכה אלא להפך . התחושה היא כי מהצד המזרחי של הגדר לא המתין עם ישראל באמפתיה , בשותפות גורל , ברצון לבנות ולשקם . לעומת זאת , בצד השני התחושה הפוכה לחלוטין : הציונות הדתית היא זו שרמסה את היקר והחשוב - מוסדות מדינת ישראל - על ידי סירוב פקודה בצה " ל , מרי אזרחי ומרד כנגד מוסדות השלטון , ועל כן , אין לה אלא להלין על עצמה . בנושא היחס למפונים קיים הבדל בטענות העובדתיות : אנשי גוש קטיף ותומכיהם מלינים בעוז על ממשלת ישראל שלא עשתה אפילו את המינימום הנדרש כדי לאפשר את ההתיישבות מחדש של אנשי הגוש , ואילו מהצד השני מוטחת האשמה כי המתיישבים הם אלה שסירבו לשתף פעולה מלכתחילה , ועל כן הם אשמים בגורלם . יתרה מזאת , לטענתם סכום הכסף שמדינת ישראל השקיעה לטובת המתיישבים שגורשו הוא עצום , ואינו עומד בשום פרופורציות של פיצויים . מובן שיש להוסיף לכך את העובדה שמתנגדי ההתנתקות טוענים כי במבט לאחור היא היתה כישלון מוחלט , והבריחה מגוש קטיף חייבה את מדינת ישראל לצאת למבצע " עופרת יצוקה , " ואילו תומכי ההתנתקות רואים בה הצלחה ושמחים על כך שאין אנו נמצאים עוד ברצועת עזה . השפות השונות הן נושא לעצמו , המחייב דיון נרחב בציבוריות הישראלית . אולם יש לנושא זה השלכה נוספת , והיא תהליכים פנימיים המתרחשים בציונות הדתית פנימה , והמושפעים השפעה ניכרת מהשוני בשפות . התוכנית וכל מה שהיה סביבה חשפו את הציונות הדתית לשאלות זהות עמוקות : שאלת זהותה בתוך מדינת ישראל ומול מוסדותיה , שאלת זהותה מול אמונתה הדתית וקיום המצוות , שאלת זהותה מול האוטוריטות הרבניות , שאלת זהותה הפוליטית והיחס בין זהות זו ובין ההלכה , שאלת זהותה ויחסה מול הצבא והשירות הצבאי , שאלת זהותה הדמוקרטית של היהדות , ועוד ועוד . שאלות אלו עלו בצורות שונות ומגוונות , בכלי ביטוי שונים ,
|
|