|
|
עמוד:11
החילונית-ליברלית - התומכת בוויתורים טריטוריאליים - לבין הקבוצה הדתית-שמרנית - השוללת אותם . גם אם דימוי זה הוא דימוי פשטני וגם אם חלק גדול בחברה הישראלית נוקט עמדות ביניים הן בנושא דת ומסורת והן בנושא המדיני , עצם ההרגשה שיש קיטוב כזה משפיעה על השיח הציבורי ועל עמדותיהם של דתיים וחילונים בסוגיית השטחים . ייתכן , למשל , שהעמדות הנציות בציבור החרדי המשתקפות בסקרי דעת קהל - אך לא תמיד בעמדות ההנהגה הרבנית והפוליטית החרדית - נובעות לא מתפיסה הלכתית או אידאולוגית ( כך זה בקרב הציבור הציוני-דתי ) אלא מכך שהוויתור על שטחים מזוהה אצלם עם עמדות אנטי-דתיות . העובדה שמפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון מזוהה עם הציבור הציוני-דתי , אף שביישובים העירוניים מעבר לקו הירוק חיים רבבות חילונים , מעצימה את הזיהוי של העמדה הדתית עם העמדה המדינית הימנית . מצב זה אף מביא אנשים רבים מתוך הציונות הדתית לסברה שהתומכים בפינוי יישובים עושים זאת כדי לפגוע בציבור הדתי ( זו הייתה ההרגשה בציבור זה בתקופת ההתנתקות מחבל עזה . ( ב-2005 מה אפשר לעשות כדי להחליש את המגמה של הפיכת הדיון הטריטוריאלי למלחמת תרבות ? ככלל , יש להכיר בכך שהממד הדתי הוא חלק מהדיון . בד בבד יש לנסות לרכך את הזיקה בין הוויכוח על גבולות המדינה ובין השאלה בדבר אורח החיים במדינה . יש לדון בנושא השטחים והשלום בלי לקשור אותו לסוגיות אחרות כדי לנטרל ככל האפשר את יחסי הגומלין בין הסוגיה המדינית-טריטוריאלית לבין הסוגיה התרבותית-דתית . הדיון בעתיד השטחים צריך שיתנהל בשקיפות גם בצדו הביטחוני-אסטרטגי , ולא באמצעות סיסמאות רגשניות . העובדה , למשל , שראש הממשלה אריאל שרון לא הציג בצורה שיטתית את השיקולים שהביאו אותו ליזום את ההתנתקות מעזה ומצפון השומרון ( לאחר שהתנגד לפעולה כזאת כל חייו ) אפשרה את החשד שהיה בהצעתו ניסיון לפגוע בציבור הדתי . עם זה , על הציבור הדתי להכיר במורכבות הנושא ולאמץ עמדה דתית שלא תשמיט את יכולת התמרון של דרג מקבלי ההחלטות .
|
|