|
|
עמוד:13
של פחד , וגם אצלנו , בחנות הקטנה והצנועה שלנו , התעוררו חששות כבדים . האנשים ייחלו שהאיום ייפסק , בעוד זרם הידיעות על הנעשה בפולין הוכיח את ההפך . תחילת הכיבוש הגרמני כניסת הצבא הגרמני לווילנה הייתה רבת רושם . ברחוב שלנו עברו טורים של טנקים – שמצריחיהם מבצבצים ראשים עטורים כובעי פלדה מבהיקים , ללא רשתות הסוואה – וכן שיירות של אופנועים , אופנועי סירה וכלי רכב שונים . לצדי הכביש הריעו התושבים לכובשים . כבר עם כניסת הגרמנים נהרגה סבתי טויבה , אם אבי , מפצצה גרמנית כשניסתה להסתתר בתוך ערימת עצים שהוכנו בחצר לקראת החורף . כשבוע אחר כך נרצחו דודי שלום ובנו הירשקה – בן דודי האהוב . כנופיית ליטאים תפסה אותם וגררה אותם לשדה בסביבת בית הכנסת – שם , באמצעות קלשונים , דקרו אותם אנשי הכנופיה למוות . ככל הנראה לא היה זה מעשה רצח מקרי , אלא מארב מתוכנן של דורשי נפשו של דודי האמיץ , שעל קריאות בוז ליהודים נהג להגיב בכוח הזרוע . הרצח גרם לזעזוע עמוק ; ברגע אחד איבדה דודתי זלדה את בעלה ואת בנה ונותרה לבדה . המצב נעשה קשה מיום ליום , גזרה רדפה גזרה וגם מקור הפרנסה שלנו נסגר עקב צו שאסר על יהודים לעסוק במסחר . הלימודים בגני הילדים הופסקו ומוסדות הלימוד נסגרו . היה עלינו לענוד סרט עם מגן דוד על הזרוע , וכעבור זמן מה טלאי צהוב בצורת מגן דוד , שאותו היה עלינו לתפור על כל בגד עליון , מלפנים ומאחור . שבועות ספורים לאחר הכיבוש התרחשה פעולת ה"כאפונעס – " החוטפים ( מלשון "כאפן" – ביידיש : לחטוף . ( מדי יום ביומו נתפסו גברים יהודים , חסונים יחסית , שהובלו , על פי הטיעון הגרמני , לעבודה . אף אחד מהם לא חזר מה"עבודה" הזאת וגם לא נתקבלה כל ידיעה . בסוף יולי 1941 נחטפו אבי ודודי איציק , בעלה של ביילה . נשארנו אמי , אני , הגדול בן השבע , ואחי הקטן בן החמש . ב"פרובוקציה הגדולה"
|
|