|
|
עמוד:6
, ( Wissenschaft des Judenthums ) תחום המחקר שהתפתח בשנות ה-20 של המאה ה-19 במערב אירופה , והיה אחד הכלים במאבק על האמנציפציה . גם ברוסיה , פיתוח דיסציפלינה זו בידי יהודים משכילים הייתה במידה רבה פרי המאבק על זכויות היהודים . לשם כך מנסים חוקרים יהודים להוכיח את עובדות קדמותם של יהודי האימפריה ואת תרומתם התרבותית והכלכלית בשטחיה . עובדות אלה , לדעתם , היו אמורות להקנות ליהודים זכות לאמנציפציה . יחד עם זאת , בולט במחקרי " חכמת ישראל" גם יסוד לאומי חזק , האופייני לחלק מחוגים משכיליים ברוסיה . אחת הדוגמאות לשילוב המגמות האלה היא כתביו של ההיסטוריון אברהם הרכבי . הסקרנות האינטלקטואלית בקרב משכילי רוסיה המלווה במגמות הלאומיות , הולידה טיפוס מיוחד של חוקר יהודי המסור למטרתו המדעית עד כדי סגפנות , בעל סקרנות חסרת גבולות והרפתקן . כזה היה המשכיל יוסף צ'ארני , אחד מראשוני החוקרים של יהודי בוכרה , גאורגיה ובייחוד של היהודים ההרריים במאה צ' . ה-19 ארני , אוטודידקט שחי בדוחק כלכלי , אסף והעתיק כמות עצומה של חומר על ההיסטוריה , המנהגים והפולקלור של יהודי קווקז . חוקר זה , שסבל לעתים מרעב ומתנאי חיים קשים , ערך את נסיעותיו בעיקר במימון עצמי במשך שנים , עד שלקה בשחפת ונפטר . חוקר חרוץ והרפתקן נוסף היה המשכיל אפרים דיינארד . הוא ערך נסיעות רבות בקרים וקווקז ואסף חומר רב כדי לכתוב מחקר מקיף על הקראים , הקרימצ'אקים וגם על הכוזרים שעטו בעיניו הילה רומנטית . תקופה זו של השכלה ומודרניזציה הצמיחה גם אנשי עדות שונות אשר גילו עניין בתולדות עדתם , כגון אברהם פירקוביץ , האספן והמנהיג הקראי , ואליהו אניסימוב , יהודי הררי ראשון שרכש השכלה גבוהה במוסקבה . חוקרים ראשונים אלה ואחרים אספו תעודות היסטוריות , כתבי יד ועדויות שגבו מפי בני עדותיהם כדי להעלותם על הכתב . חלק מכתביהם פורסמו בכתבי עת מדעיים המיועדים לקהל הרחב בעברית וברוסית מאמצע המאה ה-19 ועד העשורים הראשונים של המאה . ה-20 חלק מכתביהם לוקים באי דיוקים ואף בזיופים מכוונים ( כמו אלו של פירקוביץ . ( עם זאת , הם עוררו התעניינות בעולם האקדמי , גרמו להופעתם של מחקרים חדשים , וממצאיהם האותנטיים משמשים חוקרים עד היום . בתקופת השלטון הסובייטי פסק חקר העדות היהודיות כמעט לחלוטין . הקפאה זו היתה חלק מן המדיניות הלאומית הכללית של השלטונות שקיבלו את השראתם מתפיסתו של סטאלין בדבר אי-קיום של העם היהודי . לטענתו , בני הקהילות היהודיות השונות אינם חלק מעם אחד שכן אין להם שפה וטריטוריה משותפות . כבר בראשית שנות העשרים החל בבריה"מ מאבק נגד הקהילה היהודית , נגד הדת ונגד השפה העברית ; נסגרו בתי ספר , בתי כנסת ומוסדות התרבות היהודית ; ראשי הקהילות היהודיות ופעיליהן נרדפו והוצאו להורג . מטרתם של שלטונות בריה"מ היתה להטמיע את היהודים בקרב עמי הסביבה והם פיתחו לשם כך תיאוריות פסבדו-מדעיות השוללות את ייחודן האתני , התרבותי וההיסטורי של הקהילות היהודיות . כך למשל , הקו הרשמי של השלטון , אשר בוטא בתיאוריות מדעיות כביכול , זיהה את היהודים ההרריים עם העם הטאטי , ואת יהודי גאורגיה עם העם הגאורגי על בסיס לשוני בלבד . לגבי הקראים נטען כי הם צאצאי כוזרים וכי אין להם כל קשר ליהדות . ייחודם הדתי של היהודים לא נלקח בחשבון כלל , מאחר שהדת איבדה את הלגיטימיות בעיני השלטונות בבריה"מ ונידונה להשמדה שיטתית . עם התפוררות בריה"מ מצאו הקהילות היהודיות את עצמן במסגרות מדיניות עצמאיות שונות . בו זמנית החלה עלייתם לישראל ושיקום מוסדות קהילתיים וחינוכיים-תרבותיים
|
|