|
|
עמוד:11
" יש כאן ממש שתי השקפות עולם , לפחות ככה זה במבט שטחי , " ציינה בתי . " יש כאן שתי תפישות שונות לחלוטין על מהות העולם , " הסכמתי איתה . " האחת , בטור הימני , רואה את הקביעויות שיש בעולם , את ההתפלגויות שניתנות לניבוי , ומנסה להבין אותן על מנת להשיג שליטה טובה יותר במערכת . השנייה רואה את העולם כפסיפס של שונויות תלויות הקשר ויחסיות , שקשה להסיק מאחת לגבי האחרות . " " אבל זה יותר מזה , " אמרה בתי מקמטת את מצחה , " יש פה גם שתי השקפות שונות לגבי תפקיד ההערכה , האם היא צריכה לעזור ולשפר או האם היא צריכה לפקח . " " שתי הגישות רוצות לשפר , שתי הגישות רוצות לתמוך בלמידה . האחת בשיפור ובלמידה של המערכת כולה , השנייה של חלקים שונים בתוך המערכת . לכן הן גם נקראות כך ' הגישה המבנית' ( system agency ) או ' הגישה ההומניסטית' . ( human agency ) ההבדל ביניהן הוא בתפישה שלהן מי הוא הקליינט – מושא ההערכה , או מי שאחראי על מושא ההערכה . אבל את לגמרי צודקת שכאשר הקליינט הוא מי שאחראי על מושא ההערכה ( למשל מנהל , כאשר המוערכים הם העובדים ) – יש בהערכה אלמנט חזק של פיקוח . " " מרתק , " אמרה בתי מהורהרת . " בואי נראה אם אני יכולה לראות את התמונה השלמה . במסווה של בדיקת ביצוע והשגת מטרות ששוות את הכסף שהושקע בהן , ההערכה בעצם בוחנת את קיום החוזה שבין המדינה וסוכנויותיה לבין מקבלי השירותים , או כפי שאת קוראת לזה ' הקצאה ראויה של משאבים חברתיים . ' האפשרות לבחון את זה נותנת להערכה כוח להחליט באמצעות השאלות שלה והנושאים שאותם היא בוחנת , מה זו ' הקצאה ראויה , ' סוגיה שהיא מטבעה ערכית אידיאולוגית או פוליטית . על מנת להקטין את הכוח הזה , עשו להערכה קואופטציה לתוך המנגנונים הממשלתיים , אבל השאלה נשארה פתוחה , ורק קיבלה שינוי זווית קטן , או תרגום לשאלה אחרת ' את מי ואת מה ההערכה משרתת , ' שאלה של השקפת עולם שניתן לכנס אותה לדיכוטומיה של המערכת כשלם מול מרכיבי המערכת . לכאורה הבדל קטן בנקודת מבט , למעשה הבדל מהותי ביותר , מכיוון שהמערכת צריכה בעצם לדאוג לרכיביה כמו הקהילה והמשפחה בזמנו , ולכן נשארנו עם השאלה ' מי קובע' או 'מה מכתיב את סדר היום' של ההערכה , השאלות שלה והסוגיות שהיא בוחנת . " " יפה אמרת בתי . תלמידה למופת . " 10 Schwandt , 2001 b .
|
|