|
|
עמוד:יב
מסכת על טבע האדם היה חיבורו הראשון של יום . כתיבתו הושלמה בשנת , 1737 כלומר כשיום היה בן ; 26 ושלא כיום עצמו , שראה בחיבור כישלון , רוב הפילוסופים בימינו סבורים שהראשון בספריו הוא החשוב בהם . בימינו מבוסס המוניטין של יום כפילוסוף גדול ורב השפעה בעיקר על התורות האפיסטמולוגיות שהוצגו בספר הראשון במסכת . בספר זה מציג יום את רעיונותיו על הסיבתיות , ובמסגרתם הוא תוקף את ההשקפה המטפיזית כי הסיבתיות היא " קשר הכרחי" בין מאורעות ; בספר זה הוא מרסק את הרוח ועושה אותה " צרור תפיסות" חסר אחדות פנימית ; ושם הוא ממצה עד תום את המסקנות המתחייבות ממאה שנות הגות אמפיריציסטית ; הספר הראשון הוא המקום שבו נגרסות תחת קולמוסו מאות שנים של מטפיזיקה ותיאולוגיה לדיבורים חסרי פשר : מילים בלא אידיאות . גם ה"קיצור" למסכת , שמשערים שנכתב בידי יום עצמו במטרה לקדם את מכירות הספר , מוקדש רובו ככולו למהלך של ספר הראשון נגד המושג המטפיזי בדבר הקשר ההכרחי בין מאורעות – אותו קשר העומד כביכול ביסוד השכילות הסיבתיות . באירופה של המאה השמונה עשרה זכו רעיונותיו המתריסים של יום לתהודה עצומה , ועוררו ויכוח , ואפילו ויכוח סוער . קאנט מעיד כי הביקורת שהעלה יום היא שהעירה אותו מ"תרדמתו הדוגמטית" והניעה אותו לכתוב את ביקורת התבונה הטהורה כהגנה על המטפיזיקה מפני השפעתו ההרסנית . ועוד אנו מוצאים , דרך משל , בחיי סמואל ג'ונסון מאת ג'יימס בוזוול , את השיחה הבאה , המעידה כי המשכיל בעת ההיא הכיר את רעיונותיו של יום בתחומים הללו , ולא היה בידו להתחמק מהם : הזכרתי [ כותב בוזוול ] את השקפתו של יום כי כל המאושרים מאושרים באותה המידה – עלמה צעירה בשמלתה החדשה בנשף בית הספר לריקוד , גנרל בראש צבאו עטור הניצחון , נואם שנשא נאום מלוטש באסיפה גדולה . ג'ונסון : " אדוני , אין זו אמת שכל המאושרים מאושרים באותה מידה . איכר ופילוסוף יכולים להיות מרוצים באותה מידה , אך לא מאושרים באותה מידה . אושר הוא ביסודו סך התודעה הנעימה . איכר לא יוכל להכיל אושר באותה מידה כמו פילוסוף . " פעם אחרת דנו בוזוול וג'ונסון בפחד מן המוות , ושוב לא יכלו להתעלם מיום :
|
|