|
|
עמוד:10
ואם כן , מנקודת מבט זו יש משמעות מועטה , אם בכלל , לניגוד המדובר לעתים בין " יהודי" ל"ישראלי . " ולכן , שלא כמו מחקרים קודמים , מחקרי זה אינו שופט את מידת היהודיות של התרבות הישראלית לפי המרחק שלה מתרבויות יהודיות אחרות , המכונות לעתים בשיח הרווח "יהדות . " במה אפוא מתייחדת התרבות היהודית הישראלית מן התרבויות היהודיות האחרות ? התשובה היא שהתרבות היהודית הישראלית מתאפיינת בקיום פוליטי של היהודים כחברת רוב במדינת לאום ובקיומו של מרחב ציבורי יהודי . תרבות זו משליטה על המרחב הציבורי מוטיבים שהיא רואה בהם מוטיבים " יהודיים . " טענתי זו מומחשת בדיוני בחגים היהודיים . בתולדותיו של כל חג יהודי , הנפרשות למן התרבות המקראית ועד היום , ניתן להבחין בשלב הציוני ישראלי הנפרד . לשלב הזה מוקדש הספר . שלושת החגים שנבחרו לדיון מייצגים שלושה היבטים חשובים של התרבות הציבורית היהודית בישראל — חג אופייני לעידן התעשייתי המדגיש את הצרכנות וערכי המשפחה ; חג שולי המדגיש אחריות לסביבה בצד נוסטלגיה לילדות , לטבע ולציונות החקלאית המוקדמת ; וחג לא אופייני כלל לעידן התעשייתי שבו נפסקת לגמרי כל פעילות כלכלית והמרחב הציבורי משתנה כליל . פסח הוא החג האופייני לחגי העידן התעשייתי בעולם כולו — בהדגישו את המשפחה , את הילדים , את תרבות הצריכה ואת האוריינטציה האתנית . בדומה לחגים אחרים בעולם גם פסח הוא הזדמנות להתכנסות שנתית של המשפחה המורחבת ( למעשה , חצי שנתית , יחד עם ראש השנה . ( ואולם שלא כמו מרבית החגים בעולם התעשייתי , שהתרחקו מהריטואלים המסורתיים , משפחות ישראליות מתמידות בקריאת ההגדה למרות היעדרה של אוריינות טקסטואלית וריטואלית הנדרשת לקריאה ה"נכונה" של הטקסט ולביצוע מהודק של הטקס . נראה שהתמדה זו קשורה ללאומיות האתנית משפחתית היהודית , הרואה בכלל היהודים משפחה מורחבת של כל פרט יהודי ואשר חוזרת על סיפור היווצרות הקולקטיב גם כאשר הפעולה של קריאת הסיפור כשלעצמה מעוררת גיחוך או מבוכה בקרב המסובים . סיפורו של ט"ו בשבט אחר . החג — שהיה חג שולי ואזוטרי בתרבויות לא ציוניות ואשר נחוג לכל היותר בידי קבוצות של מקובלים ובידי ילדים — הפך בעידן הציוני לחג מרכזי המבטא ערכים פטריוטיים של טבע וארץ באמצעות המצאת טקסי הנטיעות שייבאו לתוך התרבות היהודית את " יום העץ" האמריקאי
|
|