|
|
עמוד:11
שהם מציבים לפני הקוראים הוא גם גבוה יותר . האתגר הבסיסי שמעמידה לפנינו שאלת חופש הרצון הוא אתגר ההבהרה וההבנה , והוא נוכח תמיד בקדמת הדיון . אבל ענייני המיוחד נסב על השתמעויותיה הקיומיות וההומניסטיות . העניין הזה מפעם קרוב לפני השטח עוד מתחילת הספר ומתגבר והולך עם התקדמות מהלכו , והוא מקבל את מקומו המרכזי הראוי לו בפרקים האחרונים . הספר לא נכתב ליודעי חן שפילוסופיה היא אומנותם . הוא נועד לקוראים משכילים ומתעניינים , שנפשם נשאתם לבוא בשערי הסוגיה העיונית של חופש הרצון . הקריאה אינה מניחה רקע פילוסופי מעמיק קודם , אבל היא תובענית ; והיא כאמור תובענית יותר עם התקדמות המהלך ( צירפתי לספר נספחים שמיועדים ל״מיטיבי לכת״ , והצבתי אותם בסופי הפרקים . ( המהלך האינטלקטואלי שאני פורש בספר הוא מורכב , והוא אינו ״עושה הנחות״ לרחוקים . בזאת כוונתי לכך שהוא אינו ״מתחיל מההתחלה״ ( מאותה בחינה שיש התחלה : ( הוא אינו מכין את הדרך לפילוסופיה ולחשיבה פילוסופית , אלא ״צולל היישר״ לחשיבה כזו ; והוא אינו מתיימר להציג באופן שקול וניטרלי , ממעוף הציפור , את היסטוריית הדיון ואת מפת העמדות בסוגיית חופש הרצון , אלא – למעט מתן אוריינטציה ראשונית ופרישה הכרחית של מושגי היסוד – מפלס בתוך המעבה דרך מסוימת , מקצה מקום של כבוד לעמדות מסויימות ומקפח אחרות . העדפתי לבוא מאשר לספק מבוא , לזרוק את הקוראים היישר אל המים ולא להרבות בהקדמות . אבל ייתכן שבסופו של דבר , ״ההתחלה מהאמצע״ דווקא תקל על הקוראים : הקדמות ומבואות מתפקדים לעתים קרובות מדי כמשוכות , ויש בכוחה של שאלה טובה למשוך את המעיין בה לפנים מן החומות ולספק את מקדמותיה הנחוצות מנה ובה . ניתן אפוא לשאלה שעומדת על הפרק למשוך אותנו למעבה תעלומותיה , מבואיה ומוצאיה . באמצעות ההישאבות לנידון הקונקרטי , הקורא שאינו יודע מראש מהי חשיבה פילוסופית ימצא את עצמו חושב באופן פילוסופי ; ובצעדו במשעול , תתבהר גם הטריטוריה שהמשעול מתפתל בתוכה . אהבתי אל הקונקרטי מתבטאת גם בשימוש האינטימי והקרוב שאני עושה בטקסטים פילוסופיים . כל אימת שהדבר אפשרי , פיתחתי את מהלכי בספר באמצעות התעמקות ברעיונותיהם ובלשונם של פילוסופים נקובים בשם ( מקצתם ראשי המדברים בתחום . ( יש בעלילה גיבורים ואנטי גיבורים , וכולם ממלאים בה תפקיד חיוני . העיקריים שבהם הם ז'אן פול סארטר ודניאל דנט , הארי פרנקפורט ופיטר סטרוסון , סוזן וולף , תומס נייגל והילרי בוק ; להוציא את דנט , שרישומו כללי ומקיף , האחרים שציינתי כאן נידונים בהרחבה בפרקים מיוחדים . את העלילה פיתחתי מתוך דיון ושיחה עמם על דרך ההסכמה או הביקורת , ומתוך הצבתם בהקשרים רחבים ( לעתים זה ביחס לזה . ( הגבול שבין ״הכנסת דברים להקשר רחב״ ובין ״הוצאת דברים מהקשרם״ אינו תמיד חד ; ומקצת תרופה לסכנה שבהוצאת
|
|