|
|
עמוד:4
המשנים את עקרונות היסוד של הקיבוץ , יש סיכוי לשרוד ככאלה . במחקר אחר עם שלמה גץ ( רוזנר וגץ , ( 1996 נעשית הבחנה בהקשר זה באמצעות שימוש במושג "שינוי היברידי" ( hybrid ) שפירושו שינוי המבקש להתייחס לערכים הסותרים לכאורה זה את זה , או לפחות זרים זה לזה . פלגי מבססת את הטיעון הזה ומצביעה על שלושה סוגים של קיבוצים כיום : הקיבוץ השיתופי השואף לשמור על עקרונות היסוד של הקיבוץ הקלסי , הקיבוץ הדיפרנציאלי המבקש להפריט חלק גדול של תחומי החיים , וכן הקיבוץ המשולב הדוחה את ההפרטה מרחיקת הלכת של הקיבוץ הדיפרנציאלי אך מנהיג דפוסים שיוצרים מרחק בינו לבין הקיבוץ השיתופי . לכך עונים רוזנר וגץ , שדפוס מעין זה אינו יכול להחזיק מעמד לאורך שנים וכי הוא רק דוחה את המועד שבו הפרטים והמוסדות יצטרכו להכריע בין אפשרויות קיום עקיבות " ) אופציות קונסיסטנטיות - ( " קיבוץ או לא קיבוץ . עם זאת רוזנר ( 1998 ) שואב אופטימיות ממגמות כלל עולמיות שהוא מבחין בהן . הוא מצפה שהניסיון החברתי המיוחד שנצבר במשך כמעט תשעים שנה של קיום הקיבוץ ( בעת כתיבת מחקרו ) והנכסים הכלכליים , החברתיים והתרבותיים שנצברו , נותנים סיכוי להמשך קיומו של הניסיון הקיבוצי המיוחד של הגשמת ערכי שיתוף , שוויון ודמוקרטיה ישירה גם בתנאים המשתנים של המאה העשרים ואחת . לעומת רוזנר , יוסף לניר ( 2004 ) מחריף את משמעות המשבר החברתי כלכלי והמשבר הדמוגרפי והתעסוקתי של העשור הראשון של המאה הנוכחית . הוא מבקש לחשוף את היחסים המורכבים של הקיבוץ עם סביבתו החברתית והפוליטית , ואת חולשתו שבעטיה הוא מתקשה להתגבר על המגמות האנטי קיבוציות המתפשטות במערכת הפוליטית . מתוך כך מצביע לניר על כישלון המנהיגות הקיבוצית להציב אתגר התיישבותי חדש בנגב ובאזורי הספר בצפון מאז מלחמת יום כיפור , כישלון שהיה בין הגורמים לקריסה הסוציו פוליטית של הקיבוץ כתנועה רעיונית . בין קצוות אלו - האופטימית כנגד הפסימית - מבכרים פרשנים לא מעטים לנקוט עמדת ביניים . אלי אברהמי ( 2002 ) למשל , ערך מחקר בקרב כחמישים מרואיינים בקיבוצים שונים על תפיסותיהם כלפי תהליכי השינוי השוטפים קיבוצים רבים . שיחותיו עם המרואיינים נגעו לתחומי חיים שונים והעניקו להם הזדמנות לביטוי חופשי של ציפיותיהם , תקוותיהם וחרדותיהם . בסך הכול , התמונה המצטיירת מן הראיונות על מצב הרוח הקיבוצי של אז אינה מלבבת , אך עדיין אינה תחושה של "כלו כל הקיצים . " שלומי רביד ( 1999 ) אינו רחוק מגישתו זו של אברהמי . מנקודת מבטו הפילוסופית מבקש רביד להבין את השתנות הקיבוץ בעיקר ברמה הערכית . הוא מציג מודל פרשני להבנת משמעות השינויים המתחוללים במערכת חברתית ואשר אמור להבחין בין שינויים המבטאים התמרה ( טרנספורמציה ) של המערכת הערכית המקורית , לבין אלה המבטאים התאמה בלבד של נורמות הנגזרות מאותם ערכי מקור . לפיכך , על
|
|