|
|
עמוד:7
הקדמה ארבעים שנה לאחר התרחשותם מביא ספר זה את קולותיהם של העולים , יוצאי צפון אפריקה וארצות האסלאם , המספרים את מעשה עלייתם לארץ ויציאתם לחיי התיישבות במושבים . מאורעות אלה , אולי החשובים והמשפיעים בחייהם , הם שעיצבו את אורחות חייהם , את זהותם כישראלים ואת עיצובם החינוכי והתרבותי של ילדיהם . הספר מביא גם את קולות הבנים והבנות , בני הדור השני להתיישבות , את דבריהם והערכתם לאבותיהם המייסדים ולתקופת ה " בראשית " של הילדות , המושב , והמדינה כפי שהם משתקפים במציאות של ישראל בסוף שנות התשעים וראשית שנות האלפיים . ספר זה בא לתעד את סיפור המתיישבים , לרענן את זיכרון מעשיהם , להפיח רוח בחוויות שקהו , ומעל לכל - לשמר במילותיהם שלהם את הדברים שקרו וננצרו בלבבות ההורים ובניהם . זהו תיעוד מאוחר , ארבעים שנה לאחר התרחשות הדברים , אין ספק שלאמת הסובייקטיבית נוספו טעמים וזיכרונות המקשים לעתים על בהירות התמונה , אך יש לומר . צו הזיכרון מחייב לשמר את קולות האנשים שהיו במקום בשעת מעשה , שבלעדיהם לא היו הדברים קורים מעולם , חובתנו לא להניח להם להישכח - רגע לפני שיהיה מאוחר מדי . השיחות נערכו בשיטת הראיון האיכותני הפתוח : שאלון המתבסס על שאלות מנחות , שנועד לכוון את המראיין בפגישה פנים מול פנים עם המרואיין אחרי שלב של היכרות ראשונית ויצירת אמון הדדי . הנכונות לספר - שהוסכמה מראש - מתקיימת באווירה נינוחה מול שני מראיינים . המיקום המועדף היה ביתו של המרואיין , והראיון נערך תמיד בנוכחות מכשיר הקלטה קטן המונח על השולחן בין המראיינים והמרואיין . בעת הראיון השתדלנו לא להתערב ולא לשבור את רצף הסיפור אלא אם גלשו הדברים אל מחוץ לגבולות הראיון . בראיון פתוח מסוג זה העיקרון המנחה הוא של סיפור קולח בגבולות מוגדרים שאינם חורגים מכוונות המראיינים , והתחשבות ביכולת של שלב העריכה לשמור על איזון בין הלהיטות המשתפכת של המרואיין לספר , לבין הכוונות המתוחמות של המראיינים . התכתוב ( המרת ההקלטה לתמליל כתוב ) נעשה בחלקו בידי המראיינים עצמם ובחלקו נמסר לאנשים שזה עיסוקם . רק אחרי השלב הזה החל שלב העריכה שחייב אותנו לצמצם בכמות , לברור את החומר האיכותי או לבחור את חלקי הראיונות העוסקים בנושאים שבהם שאפנו להתמקד . כל החומר הגולמי - הקלטות והתמלילים שהפקנו מהן - הופקד למשמרת בארכיון יד טבנקין למטרות מחקר ועיון .
|
|