|
|
עמוד:11
הקדמה / מוקי צור המפעל לבניית ביתו המתחדש של העם היהודי בארץ ישראל הניב מאמצי תכנון רבים . לא תוכנן לבנות בה בית מקדש אלא יישובים , בתי ספר ובתי חולים , להכשיר שדות ולהקים מפעלי תשתית . ההוויה של הארץ הייתה רוויה סמלים של ארץ קדושה לדתות , מקום לנדודי שבטים ולקרעי אומות וחקלאים החיים בצל אי ביטחון . סבך היחסים האנושיים והמדיניים שהתקיימו בה בין צליינים , מושלים , מהגרים , דיפלומטים , עובדי אדמה , רועי צאן , צבאות ואינטרסים יצרו מרקם אנושי מיוחד שקרא להגיב בתכנון חדש לנופי הבראשית ולשרידי ההיסטוריה הטבועים בה כה עמוק . במאה התשע עשרה החל תהליך מואץ של בניין בארץ למרות המלחמות , שנות הבצורת ושחיתות השלטון . ההתיישבות הכפרית היהודית החלה אף היא בסוף המאה התשע עשרה . קבוצות מתיישבים החלו להגיע וקיבלו עזרה מאסיבית מהברון רוטשילד . הוא ביקש להקים כאן כפרים שמרניים הנושמים את היחסים של אצולה צרפתית עם נתיניה הכפריים . הוא ביקש לתכנן את יישוביו כתכשיט . היה מי שאמר כי היישובים שהקים הברון היו צריכים להתאים לאוסף האמנותי הגדול שלו בפאריס . תיאודור הרצל , כשדיבר על הגשמת ציונות בארץ ישראל , חשב אחרת . הוא ביקש להטביע בארץ את רוח הקידמה הליברלית , הפיתוח , התעשייה והדמוקרטיה . אולם שלא כמו הברון רוטשילד - האמצעים שעמדו לרשותו היו מועטים . כל הניסיונות הללו להתיישבות כפרית יהודית נתקלו בקשיים עצומים שנבעו מן העוני , הרעב והעזובה ששררו גם בארץ וגם בעם היהודי בגולה . תכנון הקיבוץ , שהחל אחרי מלחמת העולם הראשונה , היה פרק מיוחד ושונה מהניסיונות שקדמו לו . ייחודו היה בשיתופו הפעיל של המתיישב - בחזון , בתכנון ובבניית היישוב . מייסדי הקיבוץ והמושב היו אנשים ללא הון וללא אמצעים פוליטיים גדולים , וכמו קודמיהם אנשי העלייה הראשונה הם הביאו עמם נכונות עצומה לעבודה , אך גם רצון ליצור אלטרנטיבה חברתית . הם האמינו כי העבודה והנכונות האישית לחיות חיי הסתפקות במועט הם מקור סמכותלא פחות מההון , הפילנתרופיה וההשפעה על ממשלות . אחרי מלחמת העולם הראשונה היה ברור כי העולם כפי שהיה קרס ויש לחפש אלטרנטיבה לדרבי החיים שהתקיימו לפניו . התכנון היה צריך להיות יצירתי וקשוב לצורכיהם ולחלומותיהם של הפועלים המתיישבים גם אם אין הם בעלי אמצעים .
|
המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות
|