|
|
עמוד:43
מסוימת זממו לעשות תכנית לגירוש חיילי המלך מהעיר . " ברור שהמידע הגיע מסוכנים סמויים מקרב האוכלוסייה המקומית , שכן נאמר כי היו מקומיים שהיו “ נאמנים להוד מלכותו . " הסוכנים היו בקשר עם מפקד המשמר המצרי והוא שהעביר את המידע לתבי . כמו יריביהם בעולם העתיק , פרעוני מצרים הם דוגמה מובהקת למפקד המשמש כקמ"ן של עצמו . כדי להגיע למידע החיוני ולקבל החלטות מבצעיות בהתאם , נהגו הפרעונים לתחקר סיירים שנשלחו לרגל אחר האויב ולחקור שבויים שלכדו . כך עשו סתי הראשון 1301-1318 ) לפנה , ( ס" תחותמס השלישי ורעמסס השני , וכך פעלו בוודאי גם אחרים . אמנחתפ השני ( 1425-1450 ) אף מדגיש באנאלים שלו שהרחיק לבדו למעמקי שטח האויב עד חצביה בלבנון . המצביא הסתיר כמה מהמובחרים שבלוחמיו בתוך סלים גדולים , אותם שלח כמנחה לעיר בתואנה שהחליט למרוד במלכו . שומרי העיר התפתו לפתוח את השער ומשנכנסו פנימה נושאי המנחה , הם השתלטו יחד עם חבריהם המוסלקים בסלים על העיר ופתחו השערים בפני שאר הצבא המהלך המבריק של תחותמס השלישי תחותמס השלישי , מגדולי הפרעונים , ערך לפחות 16 מסעות מלחמה לארץ ישראל ולסוריה והגיע עד הפרת . הכתובות המפורטות ביותר שלו והנוגעות לענייננו , מקיר המקדש בקרנק , הן אודות מסעו הראשון שנערך בשנת 1486 לפנה . ס" במסע זה נאבק במגידו בברית של מלכי כנען באחת המלחמות המכריעות בייצוב השלטון המצרי בכנען . מסע המלחמה עבר דרך עזה והגיע ליחם שמצפון לאפק ( היום חירבת ימה שבשרון ) תוך קרבות לאורך הדרך . ביחם נערכה התייעצות לבחירת אחת משלוש הדרכים המובילות מהשרון לעמק יזרעאל . המצביאים הציעו לבחור בדרך הדרומית , שעוברת דרך עמק דותן והמגיעה לעמק ליד תענך , או בדרך הצפונית היוצאת מן השרון מצפון לצפת ( חירבת סת לילה שבשרון ) ומגיעה לעמק יזרעאל מצפון למגידו . “ כך הם אמרו בפני הוד מלכותו : ‘ איך זה ללכת על ( דרך ) זו ההולכת וצרה ? מספרים שהאויבים שם , עומדים ( בחוץ ) כשהם הולכים ומתרבים . הלא ילך סוס אחרי סוס והאנשים גם כן ? האם החלוץ שלנו ילחם כש ( המאסף ) שלנו עומד בערונה בלי ( אפשרות ) להילחם אתם ? כי יש שתי דרכים ( אחרות ) כאן , דרך אחת הנה היא ( ... ) בהגיעה אל תענך ; השנייה היא לצד הצפוני של צפת ותהיה צפונה למגידו כשנגיע , לכן על העדיפה מ ( הן ) יצא נא אדוננו המנצח ואל נא תוליך אותנו בדרך זו הקשה . ' אז הובאו ידיעות על הכ ( ושי ההוא ) על התכנית הזו אשר דברו עליה קודם" . תחותמס לא שעה לדברי מצביאיו , אלא התקדם דרך נחל עירון והפתיע את הכנענים בצאתו לנחל קינה שליד מגידו . הקרב היה קצר ונחתם בניצחון מוחץ של המצרים . הכנענים נסו על נפשם לתוך מגידו . דא עקא , המצרים חדלו מלרדוף אחריהם ועסקו בביזת המאהל של מנהיגי הברית הכנענית . כתוצאה נמשך המצור על מגידו שבעה חודשים נוספים ועם נפילתה נכנעו רוב מלכי כנען לשלטון המצרי . אשר להחלטתו של תחותמס לבחור בדרך הקצרה והמסוכנת , הדעות חלוקות . על פי הכתובת , מיוחסת ההחלטה לאומץ לבו של המלך . על פי דעה אחרת , תחותמס גרס כי אם יועציו הבינו את הפוטנציאל של ואדי ערה , בוודאי העריך זאת מלך מגידו , ולכן המארב יהיה באחת משתי הדרכים האחרות . אחרים מעריכים כי ההחלטה נשענה על דיווחי הסיירים שלפיהם האויב חונה מדרום למגידו . יהיה ההסבר אשר יהיה , המהלך נחשב עד היום לאחד המהלכים המבריקים בהיסטוריה הצבאית . תחותמס נקשר גם בלכידת יפו על ידי אחד ממצביאיו , צחותי . אותו מצביא נכשל בניסיונותיו לכבוש את העיר בכוח הנשק ועל כן , בדומה לאודיסאוס מאות שנים מאוחר יותר , פנה לדרך הערמה . המצביא הסתיר כמה מהמובחרים שבלוחמיו בתוך סלים גדולים , אותם שלח כמנחה לעיר בתואנה שהחליט למרוד במלכו . שומרי העיר התפתו לפתוח את השער ומשנכנסו פנימה נושאי המנחה , הם השתלטו יחד עם חבריהם המוסלקים בסלים על העיר ופתחו השערים בפני שאר הצבא . לדעת מרבית החוקרים , זו אינה אלא מעשייה ששעשעה דורות רבים ולבסוף שימשה אבטיפוס לסיפור “ עלי באבא וארבעים השודדים . " רעמסס השני : המתחזים ששיקרו למלך רעמסס השני , אולי גדול מלכי מצרים נלחם רבות במהלך 63 שנות שלטונו . הידוע שבקרבות היה קרב קדש שעל נהר האורונטס ( האורנת , ( שהתנהל ב 1274 - לפנה"ס , בין שתי האימפריות הגדולות של התקופה , המצרית והחיתית . הקרב נחשב בעיני רבים למלחמת העולם הראשונה . למרבה המזל נשתמר תיעוד הקרב משני הצדדים . מהצד המצרי נותר מעין דו"ח רשמי שלו נוסף נוסח פואטי של סופרי המלך . דו"ח חיתי נמצא בבוגזקוי , בתורכיה של ימינו , בירת ממלכת החיתים . המלך המצרי נפל בפח ובעקבות המידע הכוזב יצא עם הדיביזיה שלו לעבר קדש , בעוד שלוש הדיביזיות האחרות השתרכו מאחור . בעוד הוא מקים את מחנהו לפני העיר , תפסו סיירים מצריים שני מרגלים חיתיים שלאחר שהוכו נמרצות , כמתואר בתבליטים המנציחים את הקרב , הודו כי הצבא החיתי כולו הוסתר מאחרי העיר ידוע כי למצרים היו ארבע דיביזיות עצמאיות עם מרכבות וחיל עזר . המלך עצמו פקד על עוצבת אמון . החיתים הצליחו להסתיר את תנועותיהם כך שהמודיעין המצרי לא גילה ולו רמז למקום הימצאם . שני שוסי ( בדואים ) שהתחזו לעריקים הגיעו למחנה המצרי . כשהובאו בפני המלך המצרי סיפרו שהצבא החיתי נמצא מ"ק 100-כ מהעיר קדש , ליד חלב – אך היה זה שקר . הצבא החיתי , בראשות המלך מוותאליש , הסתתר מצפון לקדש , מאחרי התל הגבוה עליו שכנה העיר . המלך המצרי נפל בפח ובעקבות המידע הכוזב יצא עם הדיביזיה שלו לעבר קדש , בעוד שלוש הדיביזיות האחרות השתרכו מאחור . בעוד הוא מקים את מחנהו לפני העיר , תפסו סיירים מצריים שני מרגלים חיתיים שלאחר שהוכו נמרצות , כמתואר בתבליטים המנציחים את הקרב , הודו כי הצבא החיתי כולו הוסתר מאחרי העיר . רעמסס שלח אפוא מסר לדיביזיה השלישית למהר למחנה המלכותי . בינתיים חצו החיתים עם מרכבות המלחמה שלהם את נהר האורונטס , ראש פסל של רעמסס השני באבו סימבל
|
|