|
|
עמוד:21
הראל , אימץ את השקפת עולמו של מפקדו גיבלי בדבר יתרונם של עבריינים בתחום הריגול . הוא הציע לחברו הוותיק לחזור לשירות צבאי ואף לזכות בקידום במסגרת יחידת המודיעין שעליה פיקד . לאחר שעמד בסדרת מבחנים פסיכוטכניים , התקבל אלעד ליחידה . הוא גויס למרות הרשעתו ועברו הצבאי המפוקפק . 1-ב בספטמבר 1952 החל את אימוניו ביחידה . 131 ספק אם מפקד היחידה שיזם את גיוסו ידע כי אפילו סיפור החיים שהציג המגויס החדש לא היה אמיתי . מתברר כי בניגוד לדיווחיו , אלעד מעולם לא נמנה על מנגנון הקבע של אנשי “ ההגנה ;“ שירותו ב “ מחלקה הגרמנית של הפלמ “ ח “ נמשך כחודשיים וחצי בלבד , שאחריהם גורש נוכח “ אי התאמה “ - הגדרה שמאחוריה הסתתרה הסתבכות מביכה של גניבות מחבריו למחלקה . הוא מעולם לא “ התנדב “ ליחידת קומנדו בצבא הבריטי כפי שהעיד , אלא שירת כנהג בפלוגת תובלה . גם שם הסתבך בשקרים , הוגדר כ “ משתמט ומתחלה “ ואף נתפס בגניבת מצלמה מחברו . בניגוד למה שדיווח , הוא לא היה מפקד פלוגת המנהלה בחטיבת “ הראל “ אלא קצין בדרגת סגן . גם בתפקיד זה הסתבך בגניבת מזון ודלק ממחסני החטיבה ומכירתם בשוק האזרחי , וכן בהברחת אזרחים תמורת תשלום בכלי רכב צבאיים מירושלים הנצורה . הוא ניסה להתנדב ליחידת ה “ צנחנים “ שהוקמה בשלהי מלחמת השחרור וגם ממנה הודח לאחר שנמצא כי שיקר כשהתחזה למפקד בקורס צניחה בלי שצנח אי פעם או שרכש הכשרה כלשהי בתחום . למרות כל אלה , הוא קודם לדרגת רב סרן ולתפקיד סמג “ ד בגדוד של אסירים משוחררים ששבו וגויסו לצה “ ל לאחר שניתנה להם חנינה . שם הגיעה הקריירה הצבאית “ המפוארת “ שלו לקיצה באותה פרשה של גניבת מקרר . רכישת זהות של חייל נאצי לשעבר על אף כל אלו , ואולי דווקא בגללם , גויס לתפקיד רגיש הדורש מנות גדושות של יושרה : הוא נדרש לאמץ זהות של חייל נאצי לשעבר , להשתקע בגרמניה ומשם להמשיך למצרים , שבה אמור היה לפעול כסוכן בכיסוי של איש עסקים גרמני . לזיידנברג לא נאמר מה בדיוק יהיה תפקידו במצרים . עם גיוסו ליחידה נתנו לו מפעיליו תעודת לידה של גרמני יהודי בשם פאול פרנק , שם די נפוץ בגרמניה , והוא נשלח לפרנקפורט כדי לבנות ולבסס את זהותו שם , לצורך העברה למצרים בהמשך הדרך . אלעד החל לעבוד בחברה לאלקטרוניקה בפרנקפורט והציג את עצמו כקצין לשעבר בצבא הנאצי . כדי לבסס את מעמדו ואת סיפור הכיסוי , עבר ניתוח מיוחד להסתרת העובדה כי היה נימול . במקביל רכש חוג מכרים וחברים , חיילים נאציים לשעבר , וביקש ממנהל החברה שבה עבד לעבור לסניף החברה במצרים . בקשתו נענתה בחיוב . בתחילת 1954 עבר “ פאול פרנק “ למצרים כסוכן של חברת האלקטרוניקה שבה עבד , וזכה להצלחה מסחררת . מכתבי ההמלצה מ “ חבריו “ הנאצים לשעבר סללו בפניו את הדרך לשגשוג חברתי וכלכלי . חוג מכריו התרחב וכלל נאצים לשעבר שנמלטו למצרים , אנשי עסקים מצריים וגרמניים וכן דיפלומטים , בהם שגריר גרמניה במצרים , שהזמינו למסיבות קוקטייל ולפגישות עסקים . לאחר כמה חודשים במצרים , קיבל אלעד הוראה לצאת לפריז לפגוש את מפקדו ביחידה , מרדכי בן צור . בפגישה , שנערכה במאי , 1954 נמסרה לו לראשונה המשימה המוטלת עליו : פיקוד על שני תאים שהקימה יחידה 188 שנה קודם לכן באמצעות קצין בשם אברהם דר בקהיר ובאלכסנדריה . תאים אלה נועדו לבצע פעולות ריגול וחבלה במצרים . באותה תקופה התכוונו הבריטים לפנות בסיסים באזור תעלת סואץ ולהעביר את השליטה בהם למצרים . אגף המודיעין בצה “ ל תכנן לעכב את פינוי הבסיסים באמצעות חבלה במטרות בריטיות ואמריקאיות במצרים . זיידנברג שב למצרים ומיהר ליצור קשר עם חברי הרשתות , בפניהם הזדהה כ “ רוברט . “ הוא קיבל באמצעות הודעות מוצפנות ששודרו בקול ישראל את ההנחיה להתחיל בפעילות חבלה בספריות אמריקאיות ובבתי קולנוע המקרינים סרטים מערביים . ב 2 - ביולי 1954 הוטמנו שלוש פצצות קטנות בתיבות דואר באלכסנדריה , שגרמו נזק קל . ב 14 - ביולי התפוצצו שתי פצצות נוספות , וב 23 - ביולי , יום העצמאות המצרי , יצאו חברי הרשת להטמין פצצות בתיאטרון “ ריבולי “ בקהיר ובשני בתי קולנוע באלכסנדריה . פיליפ נתנזון , אחד מחברי הרשת , החביא פצצה שהתכוון להטמין בבית הקולנוע “ ריאו “ באלכסנדריה . בעת ההמתנה לכניסה לאולם הקולנוע התלקחה לפתע הפצצה המאולתרת בכיסו והחלה להעלות עשן . נתנזון נעצר בו במקום , ובעקבותיו נעצרו מיידית כמעט כל אנשי הרשת . הרשת הופעלה בצורה חובבנית ותוך זלזול מוחלט בכלל הברזל המרכזי של הפעלה חשאית - מידור . חברי הרשת נשפטו ונידונו לשנות מאסר ארוכות . שניים מחבריה , שמואל עזאר ומשה מרזוק , הוצאו להורג בתלייה . הבולט מחברי הרשת שלא נעצר , היה לא אחר ממפקדה , אברי אלעד . כשנעצרו אנשיו הוא לא מיהר להימלט ממצרים . הוא שהה בה כשבועיים נוספים , במהלכם הספיק לדבריו לקבל תצלומים סודיים של מפעל מצרי לטילים , ואף תכנן לחלץ ולשחרר את חברי הרשת . כל זאת בשעה שהיה ברור כי הרשת התפרקה וכי חבריה , שכולם למעט שלושה הכירו אותו וידעו פרטים עליו , נחקרו בעינויים . בשבועיים הללו זיידנברג לא רק שלא מיהר להימלט , אלא שמצא די זמן למכור את המכונית המפוארת מדגם “ דה סוטו “ שהייתה ברשותו . את מצרים עזב אלעד בטיסה מסחרית רגילה כשבכליו מכשיר הקשר שלו . כששב לארץ , בקיץ , 1954 היה היחס כלפי אלעד כאל גיבור מערכת המודיעין שהצליח להינצל בזכות אומץ לבו ממבצע שכשל . רק שנים לאחר מכן , ולאחר שכמעט באקראי התברר כי יצר קשר בגרמניה עם איש מודיעין מצרי - עתשמאן נורי , מי שהיה ראש המודיעין המסכל המצרי בשנת 1951 הגיעה הקריירה הצבאית שלו לסופה העגום , לאחר שהואשם בגניבת מקרר חשמלי מבית ערבי נטוש . הוא נשפט בבית דין צבאי והורשע , הורד לדרגת טוראי ושוחרר מהצבא אברי אלעד . נודע לימים בכינויים “ פאול פרנק , “ “ רוברט “ ו “ האדם השלישי “
|
|