|
|
עמוד:10
השער השלישי כולל שני מאמרים העוסקים במוסיקה אשכנזית . יהודית פריגישי מסכמת במאמרה את חוויותיה האישיות כחוקרת של מוסיקה ליטורגית אשכנזית . לדעתה , כל ניסיון לקטלג ״מסורת״ ליטורגית אשכנזית במערכת גרסאות קבועה , נידון לכישלון . כל מבצע של מוסיקה ליטורגית הוא אמן אינדיבידואלי , היוצק את יצירתיותו לתוך ביצועו , וכל ביצוע הוא ״יצירה״ ייחודית . לפיכך , כל גישה מחקרית לליטורגיה האשכנזית חייבת להרכין ראשה בפני סמכותו של כל מבצע אינדיבידואלי , ולהימנע מהצעת מודל כוללני המנסה להסביר את כל הביצועים . רפי בן משה עוסק בסוגה ייחודית של ניגונים חסידיים , ״ניגוני התבודדות״ , שמבצעים חסידים משושלת חב״ד בהתכנסויות מיוחדות ( המכונות ״התוועדויות״ , ( המוקדשות להתרוממות רוחנית והתחזקות דתית של חברי הקהילה . ניתוח של מנגינות אלה מראה כי קווי המתאר , העליות והירידות , של כל ניגון , מבטאים את תנודות הנשמה מעלה ומטה , בחיפושה אחר החוויה המיסטית המלאה . השער הרביעי נפתח במאמרו של דניאל סנדלר , העוסק בדרשה על אודות המוסיקה בבית המקדש בירושלים , דרשה שכתב הרופא היהודי איטלקי אברהם פורטלאונה . ( 1612–1542 ) דרשה זו נכללת בספרו הייחודי , שלטי גיבורים , שהתפרסם לאחר מותו , בשנת , 1612 ומתאר בפרטי פרטים את הריטואלים המוסיקליים שהיו חלק מהטקסים בבית המקדש , מתוך הפרספקטיבה של התרבות המוסיקלית העשירה בעיר מנטואה בימיו של המחבר . שאלות הנוגעות למקורות שפורטלאונה הסתמך עליהם בספרו יוצא הדופן , ולמניעים מאחורי כתיבת הספר , נשארו לא פתורות . רחל קולנדר חקרה את השירה הדתית של שרידי הקהילה הקראית במאה העשרים – שירה שגם היא מרוחקת מההוויה היהודית הנורמטיבית , ובכל זאת קרובה לה בזמן ובמקום . היחסים ההיסטוריים בין היהדות והקראות הם דיאלוגיים בבסיסם ; אופי זה בא לידי ביטוי בדרך שעדיין שרים בה הקראים , המתחלקים כיום בין הגולה הישראלית וזו שבארצות הברית , שירה עברית מימי הביניים . שני מחקרים , החותמים את החלק האנגלי של שער זה , עוסקים במאפייניה השונים של התרבות המוסיקלית של קהילת יהודי בוכרה . קהילה יהודית עתיקת יומין זו , שמקורה באוזבקיסטן וטגשיקיסטן של ימינו , התפזרה , לאחר התפוררות ברית המועצות לשעבר ( ובמקרה , בדומה מאוד לקהילה הקראית , ( לגולה שנייה ( ואף שלישית , ( במדינת ישראל וברובע קווינס שבניו יורק . איבן רפורט מתמקד בסגנונות המגוונים שבהם מבצע עזרא מלאקוב , אחד הנציגים הנודעים של השושמקאם , את הרפרטואר שלו , שמקורו במרכז אסיה . אמנותו הייחודית של מלאקוב מתאפיינת בגמישות רבה בהתאמת הרפרטואר שלו לנסיבות השונות בהן הוא מבוצע , ובהתגמשות עם המציאות המשתנה של ההגירה . ילנה רייכר , לעומת זאת , מתמקדת ברפרטואר המוסיקלי של טקס ברית המילה בקהילה הבוכרית . היא מוצאת הבחנה ברורה בין הסוגות השונות של המוסיקה המבוצעת באותו טקס . דיאלוג מגוון עם התרבות המוסיקלית המוסלמית המקומית מהווה בסיס להבחנה בין הסוגות השונות המתקיימות בצוותא באותו מרחב טקסי .
|
|