|
|
עמוד:131
איתו . בעטיין של תפישות וציפיות אלו מורים נוטים להציב לתלמידים מרקע חלש מטלות ברמה נמוכה ובונים עבורם תכנית לימודים מדוללת . חשוב לנטרל קונפליקטים תרבותיים באמצעות כלים כמו ספורט ומוזיקה שיכולים לגשר בין תרבויות ומיצבים חברתיים כלכליים . אף על פי שההצעות האלה מופנות בראש ובראשונה לעוסקים בשונויות האתניות תרבותיות ולתכניות להכשרת מורים בארצות הברית , הן רלוונטיות במידה רבה גם לישראל ולמגוון השונויות שנסקרו ונידונו במסמך הנוכחי . ראוי שסוגיית השונויות תיכלל כנושא מרכזי בהכשרת מורים ותודגש בכל שלבי הפיתוח המקצועי של עובדי ההוראה . ראוי לחשוף את פרחי ההוראה ואת המורים הן לגישות תאורטיות לריבוי השונויות והן לדרכים למגוון רחב של אסטרטגיות להתמודדות עם השונויות על כל ממדיהן . לצורך זה יש לחשוב על מעבר מהכשרת מורים להכשרת מנהלים וצוותים ולראות את הגישה לנושא השונות כמשימה קבועה שכל הגורמים האלה שותפים לה . ראוי לשקול לשלב בתהליכי הכשרת המורים גם את גישת הפדגוגיה הביקורתית . זוהי גישה כוללנית הרואה בשונות חברתית ובאפליה מובנית תולדה של יחסי כוחות בחברה ובחינוך . נדרשת חשיפה של מקורות האי שוויון כדי להיאבק בו באמצעות חינוך לשינוי . לפי גישה זו על המורה לשאוף לעורר בתלמידיו רצון לשנות את המציאות ולא רק להסתגל אליה . עליו לנהל איתם דיאלוג של ביקורת כלפי הסדר החברתי ושל מתן כבוד ל״אחר״ ולדעה האחרת במסגרת רב תרבותית . נציין שכאן אפשר להישען על הגישה הפלורליסטית של ישעיהו ברלין וחובש ועל משנתו של מיכאל רוזנק בסוגיית ההיררכיה בין ערכים . עם זאת גישת הפדגוגיה הביקורתית הרחבה אינה יכולה לבוא במקום הגישה הפרטנית של התייחסויות למגוון שונויות במגוון תחומים . שתי הגישות אינן סותרות זו את זו . אדרבה , ניתן לראות אותן כמשלימות . יש מקום לשיח החותר לשינוי פוליטי ולצדק חברתי , אך במקביל , כפי שעולה מהדיון בכל פרקי המסמך , יש להתייחס לכל פרט על פי צרכיו וכישוריו הייחודיים . השילוב של שתי הגישות בהכשרת המורים עשוי לפלס את הדרך הנכונה להתמודד עם ריבוי שונויות ואף לחוג אותו , על מנת להבטיח חינוך לכל אחד , שיהיה בהכרח גם חינוך לכול .
|
|