|
|
עמוד:15
של הלומד . ה״מרחב״ הזה מכיל סוגים שונים של תפקודים פוטנציאליים במישורים שונים : מיומנויות וכישורים בתחומי תוכן שונים כגון עולם המספר , המילה , היצירה האמנותית , הביצועים הספורטיביים או העשייה הטכנולוגית ; במישור אחר מתייחס מושג זה לכישורים הנובעים מתכונות אישיות המשפיעות על העדפה ועניין של לומדים בתחום זה או אחר Terzi , ) . ( 2005 באופן מטפורי ניתן לומר שלפי גישת השונות קיים ציר אחיד ( ההישגים הנמדדים ) שעליו משתרעת התפלגות הלומדים ( הממוקמים בקבוצות בעשירון זה או אחר , ( ואילו בגישת השונויות קיים עבור כל לומד מספר רב של סולמות בהתאמה למכלול התכונות והיכולות האישיות שלו . כל תכונה ויכולת באות לידי ביטוי בעוצמה שונה , והאתגר החינוכי ( החברתי והערכי ) החשוב כאן הוא החתירה לאפשר שוויון הזדמנויות ללומדים במטרה לטפח את התפתחותו של כל אחד על פי צרכיו האישיים . התרגום המעשי לגישה זו טמון בפיתוח כלים ברמות השונות , מרמת המערכת ועד רמת היומיום בכיתה . ברמת המערכת לדוגמה , אפשר לחשוב על מסלולי לימוד ומסגרות לימוד ייחודיות שהן שוות ערך למסלולים העיוניים ה״רגילים״ . ברמת הכיתה יש תכניות לימודים , פתרונות פדגוגיים וארגוניים ואופני למידה המשלבים עיון ומעשה . במרכזה של גישת השונויות נמצאת התייחסות הוליסטית ללומד ובחינה של תהליך הלמידה וההתפתחות האישית כפועל יוצא של הקשר המורכב בין מאפייני הפרט למאפייני הסביבה . התייחסות אמיתית לתמונה המורכבת וקביעת מדיניות בהתאם עשויות להניב סיפוק אישי ורווחה נפשית וחברתית . ( Darling-Hammond , 2007 ) עבור הפרט פירוש הדבר מימוש יכולות והעדפות אישיות במישור המקצועי , התעסוקתי והכלכלי ללא תיוגים או סימני שייכות להסללות , הקבצות או תכניות מיוחדות , גם בתחומים שאינם שייכים ל״מסלולים מיוחסים״ . ברמת החברה פירוש הדבר הכרה בלגיטימיות של חלופות שקולות , ללא ההבחנה בין פתרונות ל״חזקים״ ול״חלשים״ . אך אולי חשוב מכך , ״שוויון הזדמנויות״ הוא אמצעי למימוש בחירה ערכית רחבה יותר . אפשר לפתח שוויון הזדמנויות ( תכניות , שיטות פדגוגיות , מסלולים ״מתקנים״ ) כדי להביא את כל התלמידים לקו מטרה אחיד ( כגון הצלחה במבחנים בינלאומיים או הישגים מצופים במקצוע מסוים . ( לחלופין אפשר להשתמש באמצעים אלו למימוש אופטימלי של היכולות המגוונות של הלומדים . הגישה הראשונה מתמקדת במערכת , הגישה השנייה מתמקדת בלומדים ורווחתם , וההכרעה בין המטרות האלה היא הכרעה ערכית של החברה . את ההבדל בין שתי הגישות אפשר לנסח גם כך : זהו ההבדל בין ״התמודדות עם שונות״ ( differences with coping ) לבין ״כיבוד השונויות״ . ( honoring diversities ) ההבדל בניסוח מצביע על הבדל בין תפישה הרואה בנושא בעיה שעמה צריך להתמודד לבין תפישה הרואה במצב הזדמנות שעליה אפשר לבנות מהלכים פדגוגיים התומכים בהתפתחותו של כל פרט . הוועדה ביססה את עבודתה על גישת השונויות .
|
|