בפתח הקובץ

עמוד:13

ו"הנגב ( " הוקמו עוד שש חטיבות חי"ר . פריסת החטיבות הייתה כדלהלן : חטיבת " יפתח" פעלה בגליל העליון , חטיבת " גולני" פעלה בגליל התחתון , חטיבת " כרמלי" פעלה בגליל המערבי , חטיבת " אלכסנדרוני" פעלה בשומרון , חטיבת " קרייתי" פעלה בתל אביב , חטיבת " גבעתי" פעלה בשפלה , חטיבת " עציוני" פעלה בירושלים , חטיבת " הראל" פעלה בדרך לירושלים , וחטיבת "הנגב" פעלה באזור הדרום ובנגב . לרשות ארגון ה"הגנה" עמדו כוחות נוספים , שהחשובים שבהם היו : חיל משמר ( חי , ( ם" ובו בחורים בני 25 שהוצבו בעורף וסייעו בהגנה המרחבית ; חיל שדה ( חי , ( ש" ובו צעירים בני , 25–18 שהיו בעלי הכשרה צבאית בסיסית , אך סייעו לחטיבות הלוחמות מחוץ לערים ; פלוגה ימית ( פלי , ( ם" ובה כמה עשרות ימאים שלקחו חלק בפעילות מבצעית ימית , וכן שירות אווירי , ובו כמה מטוסים קטנים שהוסבו למטוסים מבצעיים . באותם הימים מנה ארגון ה"הגנה" כ 40 , 000 איש , האצ"ל מנה כ 3 , 000 איש והלח"י כ 1 , 000 איש . שלושת הארגונים היהודיים נלחמו במתנדבים הערביים שהחלו להסתנן לארץ ישראל זמן קצר לאחר " החלטת החלוקה . " כוח המתנדבים הערבי המשמעותי ביותר היה , ללא ספק , צבא ההצלה , שאותו הקימה הליגה הערבית בתחילת האירועים והיא זו שמימנה את פעילותו וציידה וחימשה את לוחמיו . למפקד הכוח מינתה הליגה את פאוזי אל קאוקג'י , אחד המפקדים הערביים הבולטים שלחמו באירועי 1936 בארץ ישראל . כן פעל כוח מתנדבים ערבים מקומיים , " אל ג'יהאד אל מוקדס" ( הצבא הקדוש , ( שהיה בפיקודו של עבד אל קאדר אל חוסייני , בן דודו של המופתי לשעבר של ירושלים , חאג' אמין אל חוסייני . הכוח הפלסטיני היה קטן יותר מ"צבא ההצלה" ולא הוכר על ידי הליגה הערבית ככוח מתנדבים רשמי משום שפעל שלא בסמכותה . כוח המתנדבים השלישי והקטן ביותר שפעל באותה תקופה היה כוח שנשלח על ידי " האחים המוסלמים" ממצרים . הוא פעל באזור הדרום , ולא בהצלחה יתרה . לא רק שלא היה שיתוף פעולה בין הכוחות הערביים אלא גם פעילותם של מפקדיהם לא הייתה מוצלחת במיוחד , לא בארגון , לא בגיוס משאבים פיננסיים ואף לא ביכולת הצבאית שלהם . סיבות אלו ואחרות הביאו לכישלון הכוחות הערביים הבלתי סדירים במאבקם נגד היהודים עד סיום המנדט והביאו למעורבותם של הצבאות הסדירים במלחמה . ב 15 במאי , יום לאחר הכרזת המדינה , פלשו צבאות מדינות ערב ( מצרים , סוריה , עיראק והלגיון הערבי הירדני ) לארץ ישראל מתוך מטרה למנוע את הקמתה של המדינה היהודית . עם זאת , הפלישה לא הייתה מובטחת כפי שנוטים לחשוב . מדינות ערב לא ששו אלי קרב . הן העדיפו להימנע מפלישה צבאית לארץ ישראל מחשש שהלגיון הערבי , שהיה הצבא הערבי הטוב ביותר באותם הימים , יצליח להשיג הישגים בה בעת שהצבאות הערביים האחרים יובסו . כך יוכל עבדאללה להגשים את שאיפותיו הפוליטיות ולכבוש שטחים מארץ ישראל ולספחם לעבר הירדן . כאשר הבינו המנהיגים הערבים כי לא יוכלו למנוע מעבדאללה להיכנס למלחמה – העדיפו להצטרף אליו , כדי למנוע ממנו לכבוש שטחים מארץ ישראל . כך נעשתה המלחמה לזירת התגוששות פוליטית בין המנהיגים

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר