|
|
עמוד:13
לבית החולים שודרג התפריט שלי מיד מהרמה הנמוכה ביותר לגבוהה ביותר . במהלך שבעה השבועות הבאים טרחו הסובייטים להבריא את גופי המותש בשפע מזון , תרופות וויטמינים וגם בשעתיים של אוויר צח בכל יום . הם טיפלו בי כמו בפרה שמפטמים לצורך מכירה . באותה עת עדיין לא היה גורבצ ' וב מוכן להודות , כפי שהיה מוכן כעבור כמה חודשים , בקיומם של אסירים פוליטיים בברית המועצות . זוהי הסיבה שבגללה ניסה להציג את השחרור שלי כחלק מעסקת " חילופי מרגלים" רחבה יותר בין מזרח למערב . למרבה המזל , האמריקנים לא היו מוכנים לתמוך בשקר זה . הם עמדו על כך שאני אשתחרר שלושים דקות לפני החילופים הרשמיים של האסירים המרגלים . עברתי על גשר גלינקה ממזרח ברלין למערב ברלין , ממזרח גרמניה למערב גרמניה , מעולם העבדות לעולם החירות . בבוקר הייתי אסיר הקג"ב . אחרי הצוהריים חזרתי והתאחדתי עם אביטל אחרי שתים עשרה שנות פירוד . בערב הונפתי מן הקרקע ושחיתי על פני ים של כתפיים ברחבת הכותל המערבי בירושלים . בתוך שעות מעטות עליתי מהגיהינום לגן העדן , ממציאות הרשע העגומה לעולם שחזיתי בדמיוני . על אף ההרגשה הנשגבה שעורר בי המעבר לעולם אחר , לא יכולתי לשכוח לרגע את הידידים שהשארתי מאחוריי במאסר או מעבר למסך הברזל . המאבק על שחרורי הסתיים . המאבק לחירותם יימשך . על אף שידעתי כי אתגרים קשים ורבים עומדים לפניי , הרי שמהגבהים שאליהם העפלתי נראו אתגרים אלו כפשוטים . חרדתי הגדולה ביותר הייתה שאעזוב את ידה של אביטל ואמצא את עצמי לפתע שוב בתא עונשין קר ואפל . הייתי בעולם חלומותיי ולא רציתי להתעורר . אבל יש רק דרך אחת מן המרומים : הדרך למטה . הבנתי שהירידה תביא בהכרח אכזבות , לי עצמי ולרבים שציפיותיהם ממני היו גבוהות מאוד . אבל הייתי מוכן לשוב לעולם המציאות , ולקיים חיים נורמליים . הייתי גם סמוך ובטוח שאוכל לעמוד באתגרים שלפניי . ביטחון זה נשען במידה רבה על האמונה שההתנסויות שלי לא השאירו לי רק זיכרונות , אלא גם נקודת ראות שתיטיב לסייע לי בעתיד . במשך מסעי
|
|