|
|
עמוד:11
הפלסטינים בשני העשורים האחרונים . מנקודת ראותם של רוב הפוליטיקאים בישראל , בין בשמאל ובין בימין , צידוד במזרח תיכון דמוקרטי איננו אלא חשיבה אוטופית . יש שאפילו רואים בו ניסיון מגושם להכשיל את תהליך השלום . יתר על כן , ספקנות זו חזקה עד כדי כך שהיא מצליחה להתעלם מן השינויים הסוחפים שהחלו לשנות את פני האזור . לא פלא אפוא שמותו של ערפאת לא הביא שינוי במדיניותה של ישראל . מאחר שמנהיגי ישראל עדיין אינם מאמינים בסיכוייו של שינוי דמוקרטי אמיתי בצד הפלסטיני , כולם נסוגים לבסוף לצעדים חד צדדיים , אם כדי להפיג לחצים פנימיים וחיצוניים , אם כדי לזכות באהדה בינלאומית . חסרה עדיין התייחסות אמיתית לבעיות המכרסמות בחברה הפלסטינית ; ללא התמודדות עם בעיות אלו , עזה שתצמח מתכנית ההתנתקות של שרון תישלט בידי טרוריסטים , בדיוק כמו שהאוטונומיה הפלסטינית שצמחה מאוסלו הפכה להיות אוטונומיה של טרור . תקוותי היא שפרסום יתרון הדמוקרטיה בעברית יעורר דיון מעמיק ורציני יותר בברירות הנראות בעיניי אופטימיות יותר ומעשיות יותר . דיון כזה יביא אולי לראשיתה של מדיניות שיש בה , לדעתי , תקווה גדולה יותר לעתיד , לנו ולפלסטינים כאחד .
|
|