מבוא: עיבוד האבל - מצב ותהליך

עמוד:12

של אנרגיית אבל עודפת . על אף שפרויד אינו תופש מקרה זה כפאתולוגי , אין ספק , שביחס לפאראדיגמה של האבל התקין , יש כאן תופעה חריגה . שנית , עיון מדוקדק בדברי פרויד יוצר ספקות ביחס למודלים המדורגים למיניהם . הביקורת על גישתה של קובלר רוס מתייחסת הן לשאלת תקפות הסדר של השלבים השונים והן לשאלת המעבר משלב אחד לשני . יותר משאר החוקרים הלכה קובלר רום שבי אחר תבנית אנאליטית ראציונאלית , שקשה להאמין בתוקפה המוחלט במציאות . מכל מקום , פרויד לא נתן בסיס להאמין כי זו דעתו : לעימותים הפנימיים ולשיבושים הרגשיים וההתנהגו תיים , המתרחשים כתגובה על אובדן ומוות , ייחד פרויד תיאור כאוטי ובלתי ממושמע לכללים של סדר תבניתי וכרונולוגי מסודר . רפאל נותנת ביטוי בהיר ביותר להסתייגות זו : היא מכירה בעובדה שהפאזות בעיבוד האבל אינן יציבות ואינן בעלות גבולות חיתוך בהירים ; הן דיפוזיות ונזילות באופיין . יתר על כן , המתאבל יכול לנוע לפנים ולאחור בין הפאזות וכן הוא יכול למצוא עצמו מקובע " ) נעול ( " בכל אחת מהן , אם באופן זמני ואם בקביעות ( רפאל , שם . ( 34 33 : אמנם , אין להמעיט בערכה של פאראדיגמה הממדלת התנהגות אנושית תקינה ומקובלת על סמך מימצאים סטאטיסטיים , שכן היא משמשת לפחות נקודת מוצא לתובנה ביחס להתנהגו תם של אנשים . אין כל משמעות להערכה ולסיווג של תופעות כבלתי תקינות או כבלתי נורמאליות אלא על רקע של נורמה מוסכמת . מבחינה זו מהווה המודל הפאראדיגמטי מעין סכימה או סטריאוטיפ של אבלות . מול ה"טיפוסי" שמציע המודל של תהליך האבל אפשר יהיה לזהות התנהגות חריגה . אולם , צריך לתת את הדעת למעמדו של המודל בתרבותנו : המודל מסכם ומתאר את האידיאל ואת המופת של עבודת האבל , בהתאם לאתוס כללי , שאת נקודת המוצא שלו ואת ההטיה האידיאולוגית שלו צריך לבדוק . האתוס הדוחה טקסיות ופרצנות רגשית בעבודת האבל ( או לפחות רואה בהן תופעות זמניות , שראויות לאקומודציה רק בגלל שהן יחלפו , ( האתוס הרואה את חזות הכל בשיבה אל חיים עשירים ומלאי אנרגיה לאחר מות אדם אהוב - אתוס זה אינו נטול פרספקטיביות . דומני שמודל תהליך ההתאבלות הוא נורמטיבי ופרסקרפטיבי יותר משהוא תיאורי . ונקודה שלישית נוגעת ליחס כלפי התנהגות קיצונית . בדברי פרויד מונחת סובלנות בסיסית כלפי תופעות "משונות , " חריגות לכאורה שעשויות להופיע בעבודת האבל . עם זאת , דחה פרויד לתחום המלנכוליה את התופעות הפאתולוגיות במיוחד . נדמה , שעם כל הסובלנות והפתיחות , נוטים החוקרים לאשר ולקבל בבחינת "תקין" בעיקר את התופעות , הבנויות על יחס אוהב ועל קשר טוב שהיו בין המת והמתאבל . גם זעם והכחשה , גם דרכי המיקוח , גם הלם ושיתוק הפעילות - כל אלה הם בעלי משקל ערכי חיובי במסגרת המודלים השונים , שכן הם משקפים את דבקותו של המתאבל במת ואת

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר