|
|
עמוד:7
מבוא : עיבוד האבל - מעב ותהליך בשנת 1917 התפרסם חיבורו של פרויד "אבל ומלנכוליה" ובו נטענו טענות ראשוניות בדבר טבעו של האבל . פרויד , כמו רבים אחרים העוסקים בתחום זה , תיאר את האבל כתגובה על אובדן אדם אהוב , או כתגובה על אובדן אחר של דבר חשוב ויקר , כגון אובדן החירות או אובדן אידיאל אחר . שתי הארות חשובות בדברי פרויד יש בהן כדי להסביר , לנמק ולהצדיק תופעות בהתנהגותם של אנשים בהקשר של אבל . האחת היא תפישת האבל כתהליך המוביל משיבוש המערכים ההתנהגותיים והנפשיים , דרך סידרת שלבי ביניים , אל איחוי וריפוי של המערכים שהשתבשו . במלים אחרות - תהליך המוביל מדיסאינטגראציה לאינטגראציה אינדיבידואלית וחברתית . ההארה השנייה נוגעת להערכת התנהגותם של אבלים , שיש בה לעתים תופעות הנחשבות פאתולוגיות בהקשרים אחרים , אך בהקשר האבל הן סבירות ו"נורמאליות , " ואין לראותן כפאתולוגיות וכמצריכות טיפול רפואי . בין התופעות המאפיינות את התנהגותו של המתאבל מונה פרויד את אובדן היכולת לאהוב , את הפסקת ההתעניינות בעולם החיצוני , מצב נפשי ירוד ועכבות בכל תחומי הפעילות . כל אלה , למרות היותם תופעות הנחשבות חריגות במידה ניכרת מן הנורמה , נתפשים , כאמור , כתגובה סבירה על אובדן , בין שהוא מוות של אדם קרוב ואהוב ובין שהוא אובדן מסוג אחר . יתר על כן , אם תופעות של עבודת האבל מודחקות לחלוטין , התוצאה לרוב פאתולוגית , לדעת פרויד . פרויד לא ניסח מודל מובנה של תהליך האבל , אולם הוא הבחין ככלל בשתי פאזות בולטות שיש בו . את האחת יש לראות כעיקרו של התהליך ואת השנייה כתוצר התהליך . הפאזה הראשונה כוללת את האסטרטגיה וה"תחבולות" שנוקט המתאבל , בבלי דעת , כדי להימנע מלהודות באובדן ובהעדר . אסטרטגיה זו מבוססת על התנגדותו העזה של המתאבל להודות בהעדרו של המת , הגם שבהכרתו הוא יודע את עובדת המוות . הפאזה השנייה כוללת את השלמתו של המתאבל עם
|
|