|
|
עמוד:13
לדברי הרצל במוטו לספרו לאלטנלילנד , הפונה אל העם ומעודדו ליטול את גורלו בידיו ולהפוך את החלום והפנטזיה למציאות . ( באותה עת לא נתן ביאליק אמון במי שלא הבין את חלקה של השפה העברית ושל התרבות העברית בתהליך תחייתו של העם . הרצל מעולם לא למד עברית , וגם חסידיו "הצעירים" התהדרו בגרמנית מצוחצחת ( מי"ב אף התנסה בניסיון כושל להצטרף אל הרפובליקה הספרותית הגרמנית . ( לימים לגלג ביאליק על מי"ב במסתו "שירתנו הצעירה , " ודימה אותו במשתמע לשפחה ששימשה שנים אחדות בבית "גביר" ואחרכך חזרה לאוהל אביה הדל . לפתע פתאום , הכול נראה לה בו פגום ועלוב והיא מתמלאת טענות כרימון . במקום שתעקם את אפה למראה האוהל הדל , טוען מאמרו של ביאליק , מוטב היה לו נטלה בידה מטלית ( והרי במרחקים היא לא הייתה אלא משרתת שידעה לשרת את אדוניה , ולא גבירה , בת "גזע האדונים" [ סילוף רעיון "האדם העליון" הניטשיאני , [ שזכאית למתוח ביקורת על מצבו של הבית . ( באמצעות דימוי זה שילח ביאליק חץ אירוני כלפי מי"ב שחזר בבושת פנים ל"אוהל שם" משוט במרחקים , לאחר שניסה להסתפח אל "היכל" הספרות הגרמנית . עתה - בשובו הביתה קצוץ כנף ומרוט נוצה - הוא משמיע טענות ומענות על תחושת המחנק שהוא וחבריו חשים באוהל הלאומי המוזנח , המיושן וצר היריעות . במקום שישמיע את תלונותיו והשגותיו , רמז ביאליק , מוטב היה ל 7 הפשיל מי"ב את שרווליו וצירף את כוחו למפעלי התרבות שהחלו אז אחד-העם ואנשיו להקים ב"בית-המדרש" של אודסה ( מערכת חינוך , ספרי לימוד מודרניים , מפעלי ההדרה של קנייני הרוח הלאומיים . ( הבית הלאומי זקוק לידיים עובדות , הוסיף ורמז , ולא למשקיפים ביקורתיים "מבחוץ . " במקום שייחלצו לעזרת העם ( כמתואר בשירו הפרוגרמטי של ביאליק " למתנדבים בעם ( " ובמקום שינסו לקרוע חלונות ביריעות האוהל ( כמומלץ בשירו הפרוגרמטי "על סף בית המדרש , ( "
|
|