|
|
עמוד:11
השחורים כעורב של "הצעירים , " את שערם העשוי בטעם העת , את ריקוד הגדיים-הקזעירים שלהם ואת מעשי הילדות הפזיזים שלהם . בשולי שיר זה רשם ביאליק את שנת החיבור תרנ"ה , אך הוא בשלח לרבביצקי בשנת תרנ"ז , ואין לדעת אם התאריך שבשוליו הוא תאריך חיבורו של השיר , או התאריך המציין את הופעתה של התופעה המתוארת בשיר : הופעתם המטאורית של הרצל ושל חסידיו המתמערבים , חובשי המגבעות העגולות והחליפות השחורות האפנתיות , בזירת הפעילות המדינית ( לימים תיאר את המדינאים בסיפורו "ספיח , " בסטירה הגנוזה " מעשה ביתוש" ובשיר הילדים "קטינא כל-בו" כדמויות זעירות המשחקות במרכבות רתומות לפרעושים ולחיפושיות . ( במרומז ובסמוי "התכתב" כאן ביאליק עם המוטו שהציב הרצל בפתח ספרו אלטברלנד , שגם חתם את הספר האוטופי הזה : . "Wenn Ihr wollt ist es kein Marchen" משפט זה , שנכתב כמתוך בת-שחוק אפולוגטית רמתחטאת , פירושו : " אם תרצו - לא יישאר החלום בגדר אגדה או מעשייה [ אלא יתממש ויקרום עור וגידים " [ ( הוראתו המקורית , הדומה למחווה טרקלינית , אינה תואמת כלל לקונוטציות העולות מן הסיסמה הציונית האופטימית והרועמת : "אם תרצו - אין זו אגדה" המשדרת מעשיות תכליתית . ( בעקבות משפט זה של הרצל , שבו הודה המנהיג שכל דבריו עלולים להישאר בגדר אגדה , או מעשייה , אם לא יירתם העם לפעולה ויממש את החלום האוטופי , שילב ביאליק ביצירתו דמויות ומוטיבים רבים מאגדות הילדים הנודעות , ללמדנו שתנועתו של הרצל , על סמליה וסיסמאותיה , אינה אלא אגדה , בועת סבון פורחת באוויר וחלום-חזיון-לילה . ביאליק ניבא בשירים כדוגמת "גמדי ליל , " "זוהר" ו"מתי מדבר" שהתופעה החדשה של "הציונות המדינית , " המלווה ב"זיקוקי די-נור" מרהיבי עין ובנאומים חוצבי להבות אש , היא תופעה מרנינה ומשמחת לבב הסוחפת את "רחוב היהודים , " אך היא אפמרית וקצרת מועד כחלום . לשון אחר , תנועה מהפכנית זו
|
|