|
|
עמוד:9
לאסכולה דימה ביאליק לנגינת כינור - כלי הנגינה שליווה את החיים היהודיים בעמק הבכא למן גולת בבל ועד לעת החדשה . את מאבקו הרב-מערכתי בהרצל ובחסידיו "הצעירים , " העומד במרכז ספר זה , פתח ביאליק ככל הנראה עוד בשנת , 1895 סמוך להופעתו של המנהיג הציוני הכריזמטי ב"רחוב היהודים" ואפילו בטרם נתפרסם בפברואר 1896 ספרו האוטופי \ Der Judenstaat באותה עת , לאחר שפרסם שירים אחדים בכתבי-עת כדוגמת פרדס או ללח אחיאסף , המזוהים עם חוג הסופרים של אודסה , אנשי מחנהו של אחד-העם , התהדק הקשר בין המשורר לבין עורכו יהושע חנא רבניצקי , חסידו ויד ימינו של אחד-העם , והשניים התגייסו במלוא המרץ לסייע למנהיגם במאבקו על כתר הנהגתה של התנועה הציונית , מאבק זה נמשך שנים אחדות , שהיו שנותיו הפורמטיביות של ביאליק , ובמהלכן פרץ המשורר דרכים חדשות בכל תחומי היצירה - בשירה ובפרוזה , בעברית וביידיש , בכתיבה מוגבהת ובכתיבה "נמוכה" ( שירים כמו-עממיים , פזמונים , שירי-ילדים , ( בכתיבה תכליתית וישירה ובכתיבה סימבוליסטית מרומזת . ביאליק , שקיבל 1897-ב משרת מורה לעברית בסוסנוביץ שבדרום-מערב פולין , החל לשגר משם לאודסה שירים סטיריים ובהם שילח חצים עוקצניים בהרצל ובחסידיו - באותם סופרים שסיגלו לעצמם גינונים מערב-אירופיים ונהגו בהופעותיהם הפומביות כאנשי העולם הגדול . הללו ביקשו לשנות את פני המציאות ללא דיחוי , והעלו במאמריהם טענות וקובלנות נגד השגותיהם המצומצמות של יריביהם , סופרי אודסה , בני חוגו של אחד-העם , שכביכול לא כרו אוזן לחידושי המערב . לכאורה הייתה זו מלחמה בין "צעירים" מצוחצחי הליכות ועטויי מלבושים אירופיים לבין "זקנים" שונאי חידושים , היושבים באוהל-התורה , אינם עוקבים אחרי צורה של האפנה החדשה המגיעים מפריז ובוחרים להתבצר בערכיו של עולם האתמול . ביאליק השיב ליריביו כגמולם , ובעודם מציגים את סופרי
|
|