|
|
עמוד:8
את סדר הדורות ולהתחיל הכול מאל"ף . במקום לקנות תורה ודעת , בחרו הצעירים להורות דעה ולפסוק הלכה , אגב שאילה מהירה של ערכים אתיים ואסתטיים אפנתיים , שאינם ממקור ישראל . הערכים החדשים צרמו לביאליק בזרותם הריקנית , והוא ניבא שהם עתידים להתיישן עד מהרה ולחלוף מן העולם , כמו כל אפנה . T בערוב יומו הוא אמנם ביקש להשיג שיתוף פעולה הרמוני בין המשמרות , בחינת "דור לדור יביע אומר , " קירב לביתו סופרים צעירים ונהג בהם כאילו היו בניו , אך בדרך-כלל גילה בדיעבד כי הללו ניצלו את נדיבותו , בגדו בו והצטרפו למחנה היריב . ברי , הוא לא נשאר שווה-נפש לנוכח מעשיהם , וכאשר ראה אותם חותרים לכבוש בכוח את הבמה ולסלק ממנה בקול תרועה ובאבחת חרב חדה כל אותם ערכים וכל אותם אישים שהיו יקרים ללבו , הוא השחיז את חציו והחזיר מלחמה שערה . גם את "הצעירים" ( במרכאות ובלעדיהן ) של שנות מפנה המאה , יריבי הציונות ה"רוחנית" מבית-מדרשו של אחד-העם , וגם את צעירי המודרניסטים של שנות העשרים והשלושים , שהכריזו בהשפעת הפוטוריסטים על רצונם להשליך את הקלסיקונים מעל " סיפון האנייה" ומעל במת ההיסטוריה , תיאר ביאליק כ"נערים" אנרכיסטים בעלי מזג מהפכני וסגנון קולני , שביקשו להחיש את הקץ , לדלג על פני תהליכי אבולוציה ממושכים , להכתיב את המציאות לפי טעמם ולקבוע בן-לילה את פני העתיד . בכל דור ודור , רמז בסיפורו "החצוצרה נתביישה , " נמשכים צעירים אל הברק הזר והמסנוור של החצוצרה ואל קול תרועתה הרמה , המחרישה את קול נגינתו העדינה של הכינור היהודי , אך מגלים במאוחר שהם נמשכו אל כלי נגינה גדול ויפה , אך נבוב ומאכזב . את רעיונותיהם הניטשיאניים של יריביו הצעירים ואת סגנונם הקולני דימה לתרועת חצוצרה - לקולותיהם הרמים והנכריים של המלחמות , שירי הלכת הצבאיים , הטקסים , המשתאות והקונגרסים המדיניים . את נגינתם השקטה שלו ושל רעיו
|
|