|
|
עמוד:11
רשמי קיבל בל מחוץ לגרמניה . מחוץ למולדתו הוא נתפס בסמלה של גרמניה אחרת , זו המישירה מבט בהיסטוריה הקרובה ומתמודדת ללא מורא עם עברה הנאצי . דימוי זה שריר וקיים עד היום . ובמולדתו ? אולי אפשר למצוא מפתח סמוי לסיבות לירידת קרנו בדברים שנשיא גרמניה אז , ריכרד פון וייצקר , כתב לאנמארי בל , האלמנה הטרייה , ביום שבו נפטר הסופר : בעלה היה אויב הצדקנות העצמית , היה לא נוח , היה פולמוסן , חולל שערוריות ועורר כבוד , כך כתב . עמידתו האמיצה על המשמר וקולו המתריע השכם והערב יחסרו , יצירתו נשארת , הוסיף וחתם . וכאן נוכל לתהות ולשאול : הייתכן שדווקא משום שהיה נצחן השש אלי ויכוח , ששאף לראות נכוחה , שסירב להרפות מביקורתו , שניצב תמיד בשערי ארצו כמוכיחה הגדול , משום כך דווקא נשארה יצירתו מאחור והגרמנים הלכו ושכחו אותו ? היינריך בל היה מין אלבר קאמי של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה המערבית . במשך עשרות שנים הוא ייצג בה השקפת עולם הומאניסטית רדיקלית , שלא רווחה בה . אמנם גם גרמנים אחרים דבקו בהשקפה זו , אבל בל היה דוברה המרכזי , ואי לכך גם המותקף ביותר . בל ניחן ברגישות עצומה ל"אנשים הקטנים . " בלב עשייתו עמד האדם באשר הוא אדם . הוא נמנה עם החיילים הגרמנים ששבו לבתיהם מהמלחמה רצוצים בגופם ובנפשם . כרבים , בתחילה הוא היה אדיש פוליטית ונתן אמון מוחלט בכוחם של המנצחים לדאוג לכך שגרמניה תהיה לארץ אחרת . אבל ניצני העימות הבין-גושי , בנייתו מחדש של צבא גרמני בחסות המעצמות , צביעותן של האליטות הגרמניות בגיבוש חברה דמוקרטית מוסרית , שיקומה המואץ של הארץ ב"נס הכלכלי" שהשביח מהגרמנים את שעוללו לאחרים ולעצמם שנים ספורות לפני כן - כולם עוררו בו חרדות נושנות . זיכרון מוראותיה של ההיסטוריה הגרמנית , ממלחמת העולם הראשונה ועד לסוף השנייה , רדף אותו .
|
|