א. ייחודה של הספרות ויתרונה על התפתחות יחסה של הפסיכואנליזה לספרות

עמוד:13

הקדוש שאבירים רבים ביקשו אחריו , כנראה מעולם לא היה ולכן מעולם לא נמצא . אך אותו גביע קדוש הוא סמל למיכל נפשי מיוחל , המאפשר טרנספורמציות נפשיות רבות חשיבות , ודרך נפשית נפתלת ומסוכנת מוליכה אל השגתו . יונג אף הרחיק לכת בהניחו כי מוטב esc לכל אדם , שיתגדר במיתוס פרטי . התחנה השלישית בהתפתחות יחסה של הפסיכואנליזה לספרות 13 מצויה בתיאוריה של ארנסט קריס . קריס סבר כי היצירה הספרותית נועדה לתכלית אחרת מאשר סיפוקם של יצרים לא מודעים , וכי יש למקמה באזור ביניים , שהלא מודע היצרי והאני המודע משתפים בו פעולה . בסופר ראה קריס , לא אדם לקוי הנתון להזיות יצריות אלא , דווקא אדם שיש לו איכויות נפשיות מיוחדות , כאלה המכונות , לרוב , כשרון או גאונות . איכויות אלה מאפשרות לו , מצד אחד , פתיחות אל הלא מודע ומצד שני , יכולת עיבוד מתוחכם של החומר הצף או מגיח מהלא מודע . קריס גם היה נכון לראות את הסופר לא רק כאדם בעל היסטוריה נפשית ספציפית , בעייתית יותר או פחות , אלא גם כבעל מקצוע שיש תקנים לפעילותו . יתר על כן , הוא זיהה השפעות של רוח הזמן על תקנים אלה . הפרספקטיבה של קריס גובשה בהשפעת 'פסיכולוגיית האני' שנוצרה בימיו , כמהלך פוסטפרוידיאני ראשוני . מהלך זה הדגיש את העובדה שאישיותו של אדם חותרת לרוב לאוטונומיה ולשליטה עצמית , ולאו דווקא לסיפוק יצרים . מפרספקטיבה זאת הוא רואה את התהליך העיקרי שיצירה ספרותית מחוללת , הן בכותב , הן בקורא , כ'נסיגה בשירות האני : ' נסיגה אל מחוז היצרים ואל תהליכי חשיבה קמאיים , לשם חיזוקו של הסדר האישיותי המודע . חידוש אחר של קריס מתייחס לאמת הגלומה ביצירה הספרותית . לדעתו , לא ניתן לגלות אמת זו בנקל , לא בגלל מגבלות החקירה הפסיכואנליטית , אלא בגלל אופיו המיוחד של הטקסט הספרותי . לדידו , משמעות עמומה היא איכות מכוונת ומכוננת של יצירות ספרות . לעתים קרובות נדחסות בטקסט הספרותי , במכוון ושלא במכוון , משמעויות רבות העשויות להיות גם קונפליקטואליות או סותרות . עמימות זו דומה לעמימותו של החלום הנתון למנגנוני ההתקה והעיבוי , ( Condensation , Displacement ) או לעמימות המשמעות של סימפטום נוירוטי , הנוצר בהשפעת גורמים נפשיים

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא