|
|
עמוד:13
הקדמה למהדורה הבריטית אני מנסה עכשיו להיזכר היכן ומתי זה הכה בי . האם היה זה ב , 2005 כשהלכתי בפעם הראשונה לאורך ה"בונד" בשנחאי ? או שמא בלב הערפיח והאבק של צשונגקינג , כשהקשבתי לבכיר במפלגה הקומוניסטית המקומית מתאר גל אבנים עצום בתור המרכז הכלכלי העתידי של דרום מזרח סין ? זה היה ב , 2008 ואיכשהו הרשים אותי הדבר יותר מכל ההמולה המתוזמרת של טקס הפתיחה של האולימפיאדה בבייגשין . או אולי היה זה בקרנגי הול ב , 2009 כשהקשבתי מהופנט למוזיקה של איינגשל לאם , המלחינה הסינית הצעירה והמוכשרת מאין כמותה , שהיא התגלמות המזרוח של המוזיקה הקלסית ? אני חושב שרק אז הבנתי באמת את מהות העשור הראשון של המאה העשרים ואחת , בדיוק כשהתקרב לסיומו : הבנתי שאנחנו עדים בחיינו לסופן של 500 שנות עליונות מערבית . השאלה המרכזית שבה עוסק הספר הנוכחי נראית בעיני יותר ויותר השאלה המעניינת ביותר שיכול היסטוריון של העת החדשה לשאול . מדוע זה שמשנת 1500 לערך השתלטו דווקא קומץ מדינות קטנות בקצה המערבי של אירואסיה על שאר העולם , ובכללו על החברות שבמזרח אירואסיה — שעלו עליהן מבחינה מספרית ובמובנים רבים גם בתחכום ? השאלה המשנית שאני מציג היא זו : אם נוכל למצוא הסבר טוב לעליונות המערב בעבר , האם נוכל לחזות מה יהיה עתידו ? האם זהו באמת סופו של העולם המערבי והשחר של עידן מזרחי חדש ? או במילים אחרות , האם אנו עדים לשקיעתו של עידן שבמהלכו היתה מרבית האנושות משועבדת במידה כזאת או אחרת לציביליזציה שקמה במערב אירופה בעקבות הרנסנס והרפורמציה הפרוטסטנטית — אותה ציביליזציה אשר עם בוא המהפכה המדעית ותקופת הנאורות התפשטה עד אמריקה ואוסטרליה , ואשר הגיעה לשיאה בימים של מהפכה , תעשייה ואימפריה ? העובדה שאני רוצה לשאול שאלות כאלה אומרת משהו על העשור הראשון של המאה העשרים ואחת . בתור מי שנולד וגדל בסקוטלנד והתחנך באקדמיה של גלזגו ובאוניברסיטת אוקספורד , בשנות העשרים והשלושים שלי הנחתי
|
|